במחקר שנערך בצרפת, נתנו לחולי קורונה מי פה שהכילו יוד פובידון (החומר הפעיל בפולידין), והיתה לכך השפעה על כמות הנגיפים שנמצאה אצל החולים לעומת קבוצת הבקרה, חולי קורונה שלא נטלו את שטיפת הפה. ההפחתה בכמות הנגיפים התרחשה רק ביום הראשון שלאחר השימוש במי הפה, ולא נמשכה לאורך זמן.
עם זאת, 42% מהחולים שהשתמשו בשטיפת הפה חוו תפקוד לקוי של בלוטת התריס. הבלוטה חזרה לתפקוד נורמלי לאחר הפסקת הטיפול. החוקרים ציינו שיש צורך בהמשך המחקר ובמדגמים גדולים יותר כדי לבדוק אם לשימוש ביוד פובידון יש תועלת בהגבלת ההפרשה של הנגיף לרוק וכתוצאה מכך מניעת העברה של הנגיף בין אדם לאדם. הם ציינו שיש צורך בריכוזים נמוכים יותר של החומר הפעיל כדי למזער את תופעות הלוואי שלו.
הרעיון למחקר עלה לאחר שמחקר קודם הראה שיוד פובידון בריכוז נמוך של 0.5% שיתק את פעילותם של נגיפי SARS-CoV-2 במבחנה בתוך 15 שניות בלבד.
החוקרים בדקו 24 חולים מבוגרים שנמצאו כבעלי כמות גבוהה של נגיפי קורונה בגופם בבדיקת PCR שנערכה 48 שעות קודם לטיפול. במחקר לא נכללו אנשים עם היסטוריה של מחלות של בלוטת התריס. מחצית מהחולים קיבלו מי פה, תרסיס לאף, ומשחה שאותה מרחו בתוך הנחיריים, שהכילו יוד פובידון בריכוז 1%. הם נטלו את מי הפה, התרסיס והמשחה 4 פעמים ביום במשך 5 ימים, ועקבו אחריהם ביום הראשון, וכל יומיים עד היום השביעי כדי למדוד את כמות הנגיפים בגופם.
מלבד נבדק אחד, כל הנבדקים, כולל קבוצת הביקורת, נמצאו שליליים לנגיף כעבור שלושה ימים. החולים בקבוצה שקיבלה את היוד דיווחו על עקצוץ לא נעים באף, ואצל חמישה מהם נרשמה אצלם עלייה בהורמון שמעורר את בלוטת התריס מעבר לגבול הנורמלי העליון לאחר 5 ימים של נטילת הטיפול. עם זאת, כל החולים חזרו לערכי הבסיס של הורמוני בלוטת התריס שלהם לאחר הפסקת הטיפול.
