הגנטיקה של המיגרנה: המחקר הגדול ביותר עד כה מספק כיוונים לטיפולים חדשים

מחקר רב-לאומי שסרק את הגנום של יותר מ-100,000 אנשים שסובלים ממיגרנה מצא שלשני סוגי המיגרנה (עם ובלי הילה) יש גנטיקה ברורה והם חולקים מאפיינים גנטיים.
האזורים הגנטיים שהמחקר זיהה עשויים לספק כיווני מחקר לפיתוח תרופות המכוונות לתסמינים של סוגים שונים של מיגרנה.
מיגרנה היא אחת המחלות הנוירולוגיות הנפוצות ביותר בעולם. היא גורמת לכאב ראש פועם בדרך כלל בצד אחד של הראש. כאב הראש מלווה לעיתים קרובות בתסמינים אחרים כמו בחילות, רגישות יתר לאור ולצלילים, ולהקאות. המחלה שכיחה פי שלוש אצל נשים לעומת גברים. התקף מיגרנה יכול להמשך מספר ימים, וזהו המצב הרפואי השני הכי מגביל, אחרי כאבי גב תחתון, במונחים של שנות חיים עם מוגבלות.
המחקר נערך על ידי קונסורציום גנטיקת כאבי הראש הבינלאומי, המורכב מקבוצות מחקר באירופה, אוסטרליה, וארה"ב, ופורסם בכתב העת Nature Genetics.
ישנם סוגים רבים של מיגרנה, ולמרות שיש מספר רב של טיפולים בכאבי הראש עצמם וטיפולים מניעתיים טובים, הם אינם פותרים את הבעיה למספר משמעותי של חולים.
על פי התיאוריה המובילה, הגורם למיגרנה הוא מצב נוירווסקולרי שקשור לאינטראקציה בין כלי הדם בראש לבין המוח עצמו. מחקרים גם מראים שגנטיקה מהווה עד 60% מהסיכון של אדם ללקות במחלה.
כמעט שליש מהאנשים שסובלים ממיגרנות חווים הילות. אלו הם תסמינים תחושתיים, כגון אורות מהבהבים, המתרחשים לפני או במהלך כאב ראש. עם זאת, יש מחלוקת בקרב המדענים לגבי היותם של שני תת-הסוגים העיקריים של מיגרנה, עם הילה וללא הילה, מצבים שונים מבחינה גנטית.
במחקר ניתחו את הגנום של יותר מ-100,000 אנשים שסובלים ממיגרנה והשוו אותו לקבוצת ביקורת של כ-770,000 אנשים שלא סובלים ממיגרנה. החוקרים זיהו 123 אזורים גנטיים הקשורים לתופעה, כאשר 86 מהם לא היו ידועים בעבר. נמצאו גם שלושה אזורים גנטיים ספציפיים למיגרנה עם הילה, שני אזורים ספציפיים למיגרנה ללא הילה, ותשעה הקשורים לשני סוגי המיגרנה.
החוקרים זיהו שני אזורים המכילים גנים אליהם מכוונות תרופות נגד מיגרנה שפותחו לאחרונה. האזור הראשון מכיל גנים שיוצרים חלבון שנקרא CGRP, שהוא המטרה לטיפול של מעכבי CGRP(התרופה משווקת תחת השם Ubrelvy) האזור השני מכיל גן שיוצר קולטן לסרוטונין, והוא המטרה של תרופות למיגרנה שמעוררות את הקולטן לסרוטונין (כמו אלטרול).
החוקרים סבורים שבאמצעות והבנה נוספת של מוקדי הסיכון הללו, ניתן יהיה לגלות מטרות לתרופות ספציפיות מאוד ומותאמות אישית בעלות יעילות כטיפול מניעתי וכטיפול בכאב הראש עצמו. ייתכן גם שגילויי המחקר יאפשרו מציאת טיפולים יעילים למחלות נלוות למיגרנה, כמו חרדה, דיכאון והפרעות כאב אחרות.
בנוסף לאספקת מידע גנטי על תת-סוגים של מיגרנה, המחקר אישר גם ששילוב של שינויים עצביים וכלי דם הוא הגורם למיגרנה, שכן ממצאי המחקר היו קשורים בצורה חזקה לתאים לרקמות של כלי דם ושל מערכת העצבים המרכזית.
המחברים ציינו כמה מגבלות של המחקר, כמו העובדה שרוב אבחנות המיגרנה הסתמכו על דיווח עצמי של החולה, ומשום כך לא ניתן לשלול אבחנה שגויה. למשל, כאב ראש שנובע ממתח המדווח כמיגרנה, דבר העלול להדגיש יתר על המידה גורמים גנטיים הקשורים למנגנוני כאב כלליים ולאו דווקא למיגרנה.