ויקירפואה

נגיף הפפילומה האנושי – Human Papilloma Virus

מהו נגיף ההפילומה האנושי? כיצד מאבחנים, איך מטפלים ואילו חיסונים קיימים?

זיהום בנגיף הפפילומה האנושי (HPV) ‏ (Human Papilloma Virus) עלול לגרום ליבלות נגיפיות באברי המין (Condyloma) בנשים וגברים. אצל נשים, זיהום ב-HPV עלול לגרום לסרטן צוואר הרחם, הלדן (נרתיק), העריה (פות), פי הטבעת, פה ולוע. אצל גברים זיהום ב HPV עלול לגרום לסרטן בפי הטבעת, סרטן פין, ופה ולוע. סריקה לגילוי מוקדם, שימוש נרחב בחיסון כנגד זני הנגיף וכן איתור וטיפול בנגעים ובמצבים הטרום סרטניים, אמורים להעלים בתוך מספר שנים את סרטן צוואר הרחם ויתר הנגעים הנגרמים על ידו.
מבוא
נגיפי הפפילומה הם נגיפי DNA‏ (DeoxyriboNucleic Acid). ישנם נגיפים שמדביקים רק בני אדם (נגיף הפפילומה האנושי), ואחרים מדביקים בעלי חיים אחרים. ישנם כ-215 זנים ["גנוטיפים" (Genotypes), הנבדלים זה מזה בלפחות 10 אחוזים מרצף הנוקליאוטידים (Nucleotides)] של HPV, שחלקם מזהמי עור וחלק אחר מזהם ריריות.
מיקרוביולוגיה
נגיף הפפילומה האנושי הוא בעל קופסית, אך ללא מעטפת. הוא מכיל גנום (Genome) מעגלי בגודל שמונה קילו-בסיסים, בעל שמונה גנים, המקדדים לשני חלבוני Capsid‏ – L1 ו- L2. יתר הגנים נקראים "מוקדמים": E1, E2, E4, E5, E6, E7 . מתוכם, E6 ו-E7 מסוגלים, בתנאים מסוימים, להביא להתמרה ממארת של הרקמה אותה הם מזהמים.

מחזור חיי הנגיף: אופן השכפול של הנגיף קשורה לסוג התא אותו הוא מזהם. בצוואר הרחם, תאי הבסיס הם התאים הפעילים והם "מבשילים" כלפי מעלה. הנגיף מזהם את תאי הבסיס – אליהם הוא מגיע דרך שריטות מזעריות באפיתל. בכל רמת הבשלת התאים באפיתל, מתבטאים גנים אחרים של הנגיף, ולבסוף, בתאים השטחיים ביותר, מתעתקים הגנים של הגנים L1, L2 ו- E4 ומרכיבים Capsid נגיפי שאליו נארז הגנום HPV. כך נוצר נגיף HPV חדש.

ההיסטוריה טבעית של הזיהום – רוב זיהומי HPV חולפים תוך 12 חודשים מההדבקה בתקופת הזיהום ייתכנו שינויים אטיפיים בתאים בבדיקה ציטולוגית‏ – PAP‏ (Papanicolaou test), למשל הופעת תאים עם וקואולה בולטת בציטופלסמה – קוילוציטים. שינויים אלו בדרך כלל חולפים. עם זאת, זיהומי HPV על ידי זנים בעלי סיכון גבוה הנותרים ברקמה מעבר לשנה, עלולים לגרום להתפתחות נגעים טרום סרטניים או סרטן.
שיטות מעבדתיות לאיתור HPV כוללות בדיקת ה-DNA בשיטה של PCR‏ (Polymerase Chain Reaction) או Hybridization.‏ DNA ניתן לאתר גם בשיטת In-situ hybridization בחתך מהרקמה עצמה. קיימת בדיקה לנוכחות ה-RNA‏ (RiboNucleic Acid) ומרקרים חלבוניים המתפתחים עקב התקדמות ההתמרה הסרטנית עקב ה-HPV, כמו איתור החלבון p16. גם עדות למתילציה של ה-DNA, ומדידת העומס הנגיפי, נמצאות בשימוש מאחר שהיא מעידה על התמרה ממאירה. בעבר היה נהוג להדגים נוכחות Antigen מ-Capsid הנגיף. לצורכי מחקר מאתרים את החלבונים הנוצרים מהגנים השונים של הנגיף כמו E4 וכדומה.

בדיקת DAN מצוואר הרחם משמשת לצורך סריקת אוכלוסייה לשם איתור מוקדם של מצבים טרום ממאירים בצוואר הרחם, ובכך היא מחליפה את בדיקת הציטולוגיה – ה-PAP. סריקה מצוואר הרחם מומלצת אחת לשלש עד חמש שנים, מגיל 25 עד 65 שנים. היא נלקחת על ידי רופא הנשים בעת בדיקה גינקולוגית, באמצעות Speculum (מפשק גינקולוגי). הוכנסה לשימוש שיטת סריקה עצמית בה האישה נוטלת את הדגימה בעצמה.

אין צורך בבדיקת HPV על מנת לקבוע אם לחסן. נמצא שהחיסון יעיל גם אחרי הדבקה ב-HPV, בכך שהוא מונע השנויות של נגעים הנגרמים עקב HPV.

בדיקות סרולוגיות לרמות נוגדנים כנגד HPV בדם שימשו לקביעת יעילות החיסון במחקרי החיסונים. עם זאת, הן עדיין לא משמשות לצורך איתור ומעקב קליני אחרי זיהום ב-HPV.

אפידמיולוגיה
זיהום HPV באברי המין הוא הזיהום הנפוץ ביותר המועבר במגע מיני. שכיחות השיא של זיהום HPV מתרחשת בדרך כלל בעשור הראשון לאחר תחילת קיום יחסים, בדרך כלל בין הגילאים 15 עד 25 שנים ברוב מדינות המערב. לפחות 80 אחוז מהנשים והגברים הפעילים מינית נחשפים ל-HPV פעם אחת. ייתכן שזו הערכת חסר, מאחר שמרבית זיהומי HPV חולפים ויכולים להיעלם בין מועדי בדיקת HPV. כמו כן ישנם יותר מ-40 סוגי HPV המדביקים את דרכי המין התחתונות, כולל הנרתיק.

הקשר בין זן הנגיף ומקום הזיהום – זני HPV שונים נוטים להדביק אתרי גוף שונים ולכן הם קשורים למחלות שונות, למשל בעור כפות הידיים והרגליים היבלות נגרמות על ידי זנים 1, 2 ו- 4. יבלות שטוחות נגרמות לרוב על ידי HPV מסוג 3. לעומת זאת, ישנם זני HPV הנוטים להדביק את אזור אברי המין: בגבר – את הפין ושק האשכים, באישה – את העריה, הלדן וצוואר הרחם. בשני המינים: הפרינאום, פי הטבעת, אזור הפרינאום (חיץ בין הנקבים). מעל 40 גנוטיפים של HPV נוטים לזהם את דרכי המין.

להמשך קריאה באתר ויקירפואה

נכתב על ידי ד"ר מיקי דובלין

נערך ועודכן על ידי פרופ' יעקב ברונשטיין

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

0:00
0:00