צוות חוקרים מאוניברסיטת פיטסבורג הראה כי בשונה מהתפיסה הרווחת, לא רק עצימות הפעילות חשובה: הם גילו כי דפוסי הפעילות משפיעים גם הם על הזדקנות בריאה. לטענתם, תוצאות אלו משמעותיות במיוחד משום שדפוסי הפעולה הם בשליטה רצונית, כך שהאדם יכול לסגל שינויים שישפרו את הבריאות והרווחה הנפשית שלו. המחקר פורסם ב- 31 באוגוסט בכתב העת האינטרנטי JAMA Psychiatry.
כדי ללמוד על דפוסי ההתנהלות היומיומית בקרב קשישים, החוקרים גייסו 1,800 אזרחים ותיקים בני 60 ומעלה. המשתתפים לבשו על גופם חיישני תאוצה שמדדו את פעילותם במשך שבעה ימים, ובנוסף מילאו שאלונים שבדקו תסמיני דיכאון ותפקוד קוגניטיבי.
מניתוח הנתונים עלה כי מבוגרים שקמו לפני השעה 7 בבוקר, והיו פעילים כ-15 שעות במהלך היום היו מאושרים יותר, סבלו פחות מדיכאון ותפקודם הקוגניטיבי היה טוב יותר בהשוואה לשאר המשתתפים. לעומתם, מבוגרים שדפוסי הפעילות שלהם היו משובשים או שזמני הפעילות שלהם לא היו קבועים, סבלו מדיכאון בשיעורים הגבוהים ביותר, והראו את הביצועים הגרועים ביותר באותם מבחנים.
"לעתים קרובות אנשים סבורים כי רמת הפעילות חשובה לבריאות, אבל ייתכן שמשך הפעילות חשוב יותר", אומר סטיבן סמגולה, מרצה לפסיכיאטריה ואפידמיולוגיה באוניברסיטת פיטסבורג. "מסקנה זו מאפשרת לבחון את המושג פעילות ולהתייחס אליו אחרת: ייתכן שאין צורך לרוץ ספרינט או מרתון – מספיק להישאר פעילים לאורך כל היום".
החוקרים סבורים כי קיים קשר דו כיווני בין בריאות הנפש והגוף לבין דפוסי הפעילות. כך, דיכאון או הפרעה קוגניטיבית עלולים להוביל לשגרה לא סדירה, וזו בתורה מחמירה אותם. על פי סמגולה, החדשות הטובות הן ששינויים פשוטים, הניתנים לביצוע בקלות, יכולים לייצר דפוסי פעילות קבועים שישפיעו לטובה על הבריאות. לדבריה, הצעד הראשון שניתן לעשות כדי לפתוח שגרה עקבית הוא להתעורר באותה שעה בכל יום.
