החוקרים רצו לבדוק האם אבחון של פעילות יתר של שריר הדטרוזור (DO – Detrusor overactivity) מתפספס בשיעורים משמעותיים בקרב מטופלים שעוברים הערכה אורודינמית (UDI – Urodynamic investigation) שנעצרת בשלב מילוי שלפוחית השתן ב-500 מ"ל, בגלל חשש מהתרחבות יתר של השלפוחית, בקרב מטופלים עם תסמינים בדרכי השתן התחתונות וקיבולת גבוהה של שלפוחית השתן.
מדובר במחקר פרוספקטיבי שכלל אוכלוסיה של 1,598 מטופלים עם קיבולת של > 500 מ"ל בשלפוחית השתן, לפי יומן השתנה, שעברו UDI לצורך הערכת פגיעה תפקודית בדרכי השתן התחתונות (LUTS – Lower urinary tract dysfunction).
ה-UDI בוצעו ע"פ ההנחיות ל-Good Urodynamic Practices של ה-International Continence Society. החוקרים הפסיקו את ה-UDI כאשר הופיע רצון עז להתרוקנות או במצבים של דיס-רפלקציה אוטונומית, ריפלוקס משלפוחית השתן אל הכליות (Vesico-uretero-renal reflux) וכאבים או אי נוחות בשלפוחית השתן.
במחקר נכללו 1,598 מטופלים (594 נשים ו-1,004 גברים), כאשר 1,282 מהמטופלים (80%) אובחנו ב-LUTD נוירוגני ו-316 מטופלים (20%) אובחנו ב-LUTD שאינו נוירוגני. החוקרים הצליחו לאבחן DO ב-66% (1,048/1,598) מהמקרים בסך הכל וב-71% (910/1,282) מהמקרים הנוירוגנים וב-44% (138/316) מהמקרים הלא נוירוגנים.
החוקרים מצאו כי בקרב 16% מהמטופלים (263/1,598, רווח בר סמך 95%: 14.7-18.4%), ה-DO הופיע רק לאחר מילוי שלפוחית השתן ביותר מ-500 מ"ל. בנוסף, נמצא כי התופעה המתוארת הייתה נפוצה יותר בקרב מטופלים עם LUTD נוירוגני (18% [236/1,282], רווח בר סמך 95%: 16.4-20.6%) בהשוואה ל-LUTD שאינו נוירוגני (9% [27/316], רווח בר סמך 95%: 5.9-12.1%).
בעקבות תוצאות המחקר, החוקרים המליצו כי במקרים של מטופלים עם LUTD משני הסוגים וקיבולת גבוהה של שלפוחית שתן, לא כדאי להפסיק את ה-UDI בנפח של 500 מ"ל, כיוון שזה עלול להוביל לפספוס האבחנה באחוזים משמעותיים וכתוצאה מכך להוביל לטיפול לא נכון למטופל.
מקור:
Baumeister, P. et al. (2019) BJU International 124,5.
