מחקרים

פרדוקס: פעילות גופנית משפרת את המצב הנפשי, אך מצב נפשי גרוע מונע מאנשים להתעמל

חוקרים גילו שהיתרונות הבריאותיים הנפשיים של פעילות גופנית היו מחוץ להישג ידם של אנשים שרמת הלחץ והחרדה מנעה מהם להתאמן במהלך המגפה

פעילות ספורטיבית. אילוסטרציה
פעילות ספורטיבית. אילוסטרציה

ידוע שפעילות גופנית משפרת את הבריאות ואת מצב הרוח, אך אחד הדברים הקשים הוא למצוא את המוטיבציה להתחיל להתאמן, ולהתמיד בכך, ולפעמים נראה שככל שאדם זקוק יותר לפעילות גופנית, כך הסיכוי שיתחיל להתאמן נמוך יותר.

מחקר שנערך בקנדה, מצא כי החרדה והמתח שמלווים את מגפת הקורונה הקטינו את הסיכוי לכך שאנשים יעסקו בפעילות גופנית שיכולה לעזור להם לשמור על בריאותם הנפשית. תוצאות המחקר הראו כי אנשים שהמשיכו לעסוק בפעילות גופנית במהלך המגפה עשו זאת בעיקר כדי לשמור על בריאותם הנפשית. עבור אחרים, בעיות נפשיות הפכו למחסום שמנע מהם לעסוק בפעילות גופנית.

החוקרים ציינו שלמרות שפעילות גופנית מבטיחה להפחית חרדה, רבים ממשתתפי המחקר הרגישו מודאגים מכדי להתאמן. כמו כן, למרות שפעילות גופנית מפחיתה דיכאון, המשיבים שהיו דיכאוניים היו פחות בעלי מוטיבציה לפעילות, וחוסר מוטיבציה הוא סימפטום לדיכאון.

החוקרים ביקשו מ-1,669 אנשים מעל גיל 18 לענות על שאלות לגבי רמות הפעילות הגופנית שלהם בעבר ובהווה, וחוויות העבר וההווה שלהם בהקשר של לחץ, חרדה ודיכאון. ההנחה היתה ששמירה על תוכנית אימונים קבועה היא קשה בתנאים אידיאליים, והתנאים בזמן מגפת הקורונה עשויים להקשות עוד יותר על קיום שגרת אימונים.

החוקרים מצאו כי המשתתפים הפחיתו את הפעילות האירובית ואת אימוני הכוח שלהם בממוצע ב-22 ו-32 דקות בשבוע, בהתאמה, בהשוואה לשישה חודשים לפני המגיפה. המשתתפים דיווחו גם על 33 דקות נוספות של ישיבה ביום, או הגדלת זמן הישיבה ב-10% ליום. למרות שזה אולי לא נראה הרבה, הגדלת זמן הישיבה בשעה בלבד נקשרה לסיכון גבוה יותר של 12% בתמותה במשך 6 שנים, וישיבה ממושכת קשורה גם לבריאות נפשית ירודה.

להתעמל או לא להתעמל

הנשאלים נשאלו על הגורמים שמנעו מהם לעסוק בפעילות גופנית לפני ובזמן המגפה. לפני המגפה, החסם העיקרי שמנע מאנשים להתאמן היה חוסר בזמן. המגיפה העולמית הקטינה את המחסום הנתפס של חוסר זמן אך יצרה חסמים חדשים. בזמן המגפה, נמצא שהסיבה של חוסר מקום להתאמן וחוסר גישה לציוד אימונים היו הסיבות המובילות להימנעות מפעילות גופנית בזמן המגפה. סיבות נוספות שהוזכרו היו חוסר בתמיכה חברתית, חוסר מוטיבציה, וחרדה. גם רמת ההכנסה ניבאה את רמת הפעילות הגופנית במהלך המגפה. אנשים שדיווחו על הכנסות נמוכות חוו ירידות גדולות יותר בפעילות הגופנית והחמרת הבריאות הנפשית, בייחוד מבוגרים צעירים יותר בגילאי 18 עד 29.

לפי התשובות של האנשים ששמרו על רמת הפעילות הגופנית הרגילה שלהם בזמן המגפה, שמירה על בריאות נפשית, הפחתת מתח, הקלה בחרדה ושיפור השינה הפכו למניעים משמעותיים יותר. לעומת זאת, הסיבות לכך שהתעמלו לפני המגפה, כמו ירידה במשקל, התחזקות, שיפור המראה,והמלצות של אנשי בריאות, הפכו לפחות חשובות.

ממצא נוסף הוא שהקושי העיקרי איתו התמודדו אנשים שהפחיתו בצורה משמעותית את הפעילות הגופנית שלהם במהלך המגפה היה בריאות נפשית ירודה, ואילו האנשים שהמשיכו להתאמן אלו שהתעמלו דיווחו על פחות תסמינים של בריאות הנפש.

המלצות החוקרים

החוקרים ציינו שתוצאות המחקר מצביעות על צורך בתמיכה פסיכולוגית נוספת שתעזור לאנשים לשמור על רמות פעילות גופנית נאותות בזמני משבר ולחץ על מנת להקטין את ההשלכות השליליות של המגפה ולמנוע משבר בתחום בריאות הנפש.

החוקרים ציינו שלא ברור אם הירידה בפעילות הגופנית בזמן המגפה היא סיבה או תוצאה של החמרה של בריאות הנפש, אך סיפקו סדרה של המלצות לקידום הפעילות הגופנית בתקופות לחץ, ביניהן: אימוץ סוג של פעילות גופנית התומכת בבריאות הנפש. לדוגמה, תסמיני חרדה עלולים להתגבר עם פעילות גופנית בעצימות גבוהה ולכן כדאי להעדיף פעילות גופנית בעצימות בינונית; כדי להתגבר על בעיית "אני חרד מכדי להתעמל", מומלץ לתזמן את הפעילות הגופנית מראש ביומן על מנת כדי להפחית את ה"עול" של קבלת החלטה מתי להתאמן, דבר שעשוי להחמיר את תסמיני החרדה; לקבל תמיכה חברתית על ידי אימון עם חבר/ים באמצעות האינטרנט; הסגירה של חדרי כושר ומתקני פנאי אחרים הקשתה על אנשים להיות פעילים פיזית, והעדר מקום וציוד דווחו כמחסומים עיקריים לפעילות גופנית, ולכן המליצו על פעילות גופנית בחיק הטבע והגדלת מספר החזרות המבוצעות במהלך תרגילי אימוני התנגדות במקרה שיש מחסור בציוד כמו משקולות.

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

0:00
0:00