אזיתרומיצין, אנטיביוטיקה מסוג מאקרוליד, מפחיתה את כמות ההתקפים של אסתמה סימפטומטית מתמדת. עם זאת, היות שלמאקרולידים קיימת השפעה פליאוטרופית, יש השלכות בקטריולוגיות לא רצויות לשימוש ארוך טווח באנטיביוטיקה זו, כגון קולוניזציה מוגברת של פתוגנים או התפשטות החיידקים החסינים בפני אנטיביוטיקות. השלכות אלו מטילות בספק את בטיחות השימוש באזיתרומיצין כטיפול אחזקתי לאסתמה.
מטרת הניסוי היתה לבחון את השפעת אזיתרומיצין על המיקרוביוטה השוכנת בדרכי הנשימה, כמות הפתוגנים ונשיאת הגנים החסינים בפני אנטיביוטיקה על ידם.
במחקר נעשה שימוש במשתתפים בניסוי AMAZESי(Asthma and macrolides: The azithromycin Efficacy and Safety). בניסוי בסמיות כפולה, הנשלט על ידי אינבו, אשר נמשך 48 שבועות, החוקרים ביצעו ריצוף של 16S rRNA ו-PCR כמותי בכדי להעריך את השפעת אזיתרומיצין על המיקרוביולוגיה של כיח המשתתפים.
המטופלים טופלו באסתמה מתמדת בלתי נשלטת עם 500 מיליגרם אזיתרומיצין, שלושה ימים בשבוע. בכדי להעריך את החסינות לאנטיביוטיקה, ביצעו PCR כמותי, ריצוף של כלל מכלול הגנים וריצוף בשיטת Pooled -template shotgun metagenomic sequencing. במחקר בוצע שימוש בזוגות דוגמיות כיח מ-61 מטופלים (ערך n לאינבו – 34, ערך n לאזיתרומיצין – 27).
החוקרים מצאו כי אזיתרומיצין לא השפיע על העומס החיידקי (ערך P=0.37) אך הוריד באופן משמעותי את הגיוון הפילוגנטי של פיית' (ערך P=0.026) ואת עומס החיידק המופילוס אינפלואנזה (ערך P<0.0001). אזיתרומיצין לא השפיע על רמת החיידקים סטרפטוקוקוס פנאומוניה, סטאפילוקוקוס אוורוס, פסאודומונאס אוורגינוזה ועל מורקסלה קטרליס. מתוך 89 גנים האחראים על חסינות מפני אנטיביוטיקות שנמצאו, חמישה גנים לחסינות מפני מאקרולידים ושני גנים לחסינות מפני טטרציקלינים עלו משמעותית.
החוקרים מצאו כי במטופלים עם אסתמה מתמדת בלתי נשלטת, אזיתרומיצין מוריד את עומס החיידק המופילוס אינפלואנזה בדרכי הנשימה בהשוואה לאינבו.
לעומת זאת, האנטיביוטיקה לא שינתה את העומס החיידקי הכולל. העמידות למאקרוליד גדלה, עובדה המשקפת מחקרים קודמים. תוצאות אלה ממחישות את הצורך במחקרים להערכת היעילות של מאקרולידים שאינם אנטיביוטיקה לטיפול ארוך טווח במטופלים אשר חולים באסתמה מתמדת בלתי נשלטת.
מקור:
Taylor, S.L, et al. (2019) AJRCCM. DOI: 10.1164/rccm.201809-1739OC
