ממשלות רבות בעולם העלו את הגיל החוקי לנישואים ל-18 שנים, כאשר חלקן אף שוקלות להעלות את גיל ההסכמה ליחסי מין. החשש הוא שהשוואת גיל ההסכמה ליחסי מין עם זה של הנישואים תגרור מצב שבו היכולת של בני נוער לקיים סקס באופן חוקי תוגבל. קבוצת רופאים וחוקרים אוסטרלים, אמריקאים והודים פרסמו מאמר בכתב העת הרפואי Lancet הדן ביתרונות ובחסרונות של שינוי גיל ההסכמה בהיבטים של בריאות מינית.
הכותבים מציינים כי בניגוד להסכמים בינלאומיים המאשרים 18 שנים כגיל המינימום להסכמה לנישואין, הסטנדרטים הבינלאומיים של זכויות אדם אינם ממליצים על מגבלות גיל ספציפיות להסכמה מינית, אלא מעודדים את ההכרה בנערים כבעלי זכויות, כולל זכויות ביחס למיניות.
כמו כן החוקרים מציגים ממצאים המצביעים על כך שרוב הצעירים בעולם מקיימים יחסי מין לפני גיל 18. חוקים המגבירים את הגיל של הסכמה מינית עלולים להזיק ולעתים קרובות הם משמשים כדי לרסן את עצמאותם של מתבגרים, כולל שלילת זכויותיהם של מתבגרים לקבל החלטות האם, מתי, ועם מי לקיים יחסי מין. חוקים אלה יכולים גם לגרום סטיגמה או קרימנליזציה (או שניהם) של אנשים המקיימים יחסי מין לפני הנישואין, ולהגדיל את המחסומים והגישה לבריאות המינית והפריון.
לעומת זאת, מתן של מידע ושירותים מתאימים תומך בהתפתחות בריאה, עצמאות, העצמה סביב זכויות, כולל הזכות לקבל מידע על הגוף והזכות להסכים (או לא) למין. העלאת הגיל החוקי של הסכמה מינית עלולה להגביל את המתבגרים מהגישה לטיפול הרפואי שהם זקוקים לו כדי להגן על עצמם ואין כל הוכחה שהיא מונעת מין בהסכמה או בכפייה.
החוקרים מסכמים כי מאחר שהשיקולים להינשא או לקיים יחסי מין הם שונים מאוד, הגיל המינימלי לא צריך להיות מאוחד.
מקור:
