חוקרים מהמכון להזדקנות בריאה בלונדון, בריטניה, ערכו סקירה של מאמרים שונים על טפילים כטיפול אפשרי נגד דלקת והזדקנות. הם ציינו מחקרים שהראו כי היעדר זיהומים טפיליים עשוי להיות קשור לשכיחות מוגברת של מצבים דלקתיים והציעו להשתמש בתולעים טפיליות כטיפול אפשרי במצבים דלקתיים.
עם התקדמות הרפואה, בני האדם הצליחו לשפר את בריאותם ולהאריך את תוחלת החיים, כולל על ידי הדגש הגובר על היגיינה שהינו יעיל במאבק בטפילים הגורמים למחלות. אולם, ייתכן שלמאבק בטפילים יש גם חסרונות. טפילים ובני אדם חולקים היסטוריה ארוכה של דו קיום. סביר להניח שמערכת החיסונית האנושית התפתחה כנגד מנגנונים טפיליים.
לפי השערת "החברים הוותיקים", הטפילים סייעו לגוף האדם לשפר סיבולת ותפקוד, והיעלמותם של הטפילים גרמה לשכיחות גבוהה יותר של תגובות אלרגיות ומצבים אוטואימוניים.
ירידה זו של כמות הטפילים בגופנו עשויה גם לגרום לדלקת האופיינית לזיקנה, מצב שנקרא באנגלית inflammaging. זוהי דלקת כרונית שמחמירה עם התקדמות הגיל. דלקת תורמת למספר מצבים הקשורים לגיל, כגון דמנציה, סרטן, אוסטאופורוזיס ומחלות לב. מחקרים שנערכו לאחרונה הראו שדלקתיות עשויה גם להחמיר את הסימפטומים של מחלת הקורונה.
המחברים מיקדו את מחקריהם בקבוצה ספציפית של תולעים טפיליות שחיות בתוך המארח ומנצלות את מערכת החיסון כדי לשרוד.
מדענים סבורים שהירידה בתולעים טפיליות אצל בני אדם קשורה למצבים דלקתיים שמופיעים בגילאים מוקדמים יותר כמו אסטמה, אקזמה, טרשת נפוצה, דלקת מפרקים שגרונית, מחלות מעי דלקתיות וסוכרת מסוג 1.
עדויות עדכניות תומכות ברעיון כי הדבקה טבעית וגם מכוונת עם תולעים אלה עשויה להילחם במצבים דלקתיים.
ואכן, בשנת 1976 פרסם החוקר הבריטי ג'ון טורטון מחקר בו תיאר כיצד הדביק את עצמו בכוונה בתולעי וו כדי לרפא את האלרגיות הכרוניות שלו. מחקר עדכני יותר מאוניברסיטת מונטריאול הראה שהדבקת עכברים בתולעים טפיליות הקלה על תסמיני הטרשת הנפוצה שלהם.
ממצאים אלה מצביעים על כך שטיפול בתולעים טפיליות עשוי לסייע להתמודד עם מצבים דלקתיים לפני הזדקנות. האם טיפול כזה יכול למנוע מצבי דלקת כרונית המופיעים בגיל מבוגר? מאפיין מרכזי של דלקת הוא עלייה עקבית בחלבונים מעודדי דלקת בדם. מחקרים רבים הראו שתולעים טפיליות יכול לדכא רמות של חלבונים פרו דלקתיים אלה. לעומת זאת, מתן טיפולים שהורגים את התולעים הטפיליות מגבירים את התגובה הדלקתית של חלבונים אלה.
הטיפול בתולעים טפיליות עשוי להועיל, אך גם עלול לגרום לזיהומים לא רצויים. כדי להימנע מכך, ניתן להשתמש במרכיבים המולקולריים של התולעים שמסייעים להילחם בדלקת.
בניסוי שנערך בסקוטלנד, נתנו לעכברים שקיבלו דיאטה עתירת-קלוריות מולקולה אנטי-דלקתית שנמצאה בהפרשות של תולעת טפילית. החלבון הזה מונע את פירוק מחסום המעיים ואת הגדלת רקמת השומן שלהם, שניהם מנגנונים התורמים לדלקת של ההזדקנות. בנוסף, תוחלת החיים החציונית של העכברים עלתה ב-12%, דבר המצביע על כך שהחלבון מדכא דלקות והזדקנות מואצת.
מחקרים דומים הצביעו על יעילותם של תולעים טפיליות ושל החלבונים שהן מפרישות בהגנה מפני דלקת מפרקים שגרונית, טרשת עורקים וסוכרת מסוג 2.
