גברים רגישים מאוד לגבי בעיות באיבר המין שלהם. מטרת המחקר הבא היתה לסקור את המנגנונים והתוצאים עבור מטופלים שהגיעו עם פגמים בליגמנט התומך של הפין ועברו תיקון.
מחקר סקירה רטרוספקטיבי כלל 118 מטופלים עם סוגים שונים של פגמים בליגמנט שהצריכו התערבות ניתוחית לצורך תיקון בין השנים 1993-2018. הגיל הממוצע של המטופלים בזמן הגעתם לקבלת טיפול היה 12-60 שנים (ממוצע גיל: 29). זמן המעקב הממוצע אחריהם היה 8 חודשים.
האבחנה של הפגמים היתה רפואית, לרוב עם היסטוריה של אי יציבות של הפין, כאב או עקמת/ תסביב ואושרה באמצעות מבחן זקפה מלאכותי. בנוסף, בחלק מהמקרים, על פי הצורך, החוקרים השתמשו גם במבחן זקפה לילי וב-MRI.
התיקונים הניתוחיים בוצעו באמצעות הנחה של תפרים לא נספגים בין ה-Tunica albuginea של הפין והסימפסיס פוביס. התוצאים לאחר הניתוח דווחו במרפאה באמצעות שאלות ישירות ובמקרים בהם המטופלים לא היו מרוצים עם תוצאות הניתוח, בוצעו חזרות על הבדיקות שצוינו קודם.
תוצאות המחקר הראו כי בקרב 85% מהמטופלים הושגו תוצאות ניתוחיות טובות שבאו לידי ביטוי בייצוב ויישור הפין ובחזרה לתפקוד מיני תקין. בנוסף, 82% מהמטופלים היו מרוצים מאוד עם תוצאי הניתוח. עוד נמצא כי סיבוכים הופיעו בקרב ארבעה מטופלים וכללו פגיעות ארוכות טווח בזיקפה.
החוקרים הסיקו כי פגמים בליגמנט התומך של הפין הם לא נפוצים ולרוב מינוריים, אך עם אבחנה נכונה, ניתן לרוב להגיע לתוצאות קוסמטיות ותפקודיות טובות.
