תפוצה: מהר הנגב עד לאצבע הגליל – בעיקר במקומות הנמוכים, נגב צפוני, שפלה, מישור החוף, עמק יזרעאל ועמק בית שאן, בקעת כנרות ואצבע הגליל. איקליפטוס המקור הוא הוותיק ממיני האקליפטוס בארץ ונטוע בהרבה מהמקומות.
עונת הפריחה: פורח בעיקר בסוף החורף ובאביב בחודשים פברואר -אפריל, אך יובאו לארץ גם מינים הפורחים בשפע בחודשי הקיץ. לכן נטעו את המינים האלה במקומות שונים בארץ, כדי שישמשו מקור צוף לדבורים בעונה זאת, שבה כמעט ולא פורחים מינים מקומיים. הדבורים ניזונות מהפרחים וזה חוסך את הצורך בהאכלה מלאכותית של הדבורים בסוכר במשך הקיץ.
מידע כללי: הסוג איקליפטוס (Eucalyptus) מונה כמה מאות מינים [1]. המידע בספרות לגבי מספר מיני האיקליפטוס איננו אחיד ורוב ההערכות נעות בין 600 ל-900 מינים. חלק מהמינים שהיו שייכים בעבר לסוג איקליפטוס הועברו לסוגים קורימביה (Corymbia) ואנגופורה (Angophora), אך מבחינת האלרגיה אין הבדלים ביניהם וככל הנראה קיימת רגישות צולבת בין כל המינים בסוגים אלה ואולי גם לסוגים קרובים באותה משפחה כמו המללויקה (Melaluca). יש לציין כי רוב האיקליפטוסים הם עצים אך יש ביניהם גם שיחים.
לישראל הובאו יותר מ-150 מינים וזנים של איקליפטוס ו-15 מינים של קורימביה הנטועים ביערות, בפארקים ובגינות בכל האזורים ממרכז הנגב עד לאצבע הגליל.
אחד המינים, שהובא עוד בסוף המאה ה-19, הוא איקליפטוס המקור (Eucalyptus Camaldulensis) הידוע בעמידותו לתנאים קשים גם של יובש וגם של הצפה. הוא ניטע במקומות רבים מביצות חדרה ועד למרכז הנגב ולעתים הוא נובט במקומות לחים גם מבלי שנטעו אותו. הפריחה שלו איננה סדירה ובאוכלוסיות שונות יש מעט פרחים במשך כל חודשי השנה.
צורת העלים של האיקליפטוסים משתנה עם גיל הצמח. לצמחים צעירים, או לענפים שצומחים אחרי חיתוך של הצמח יש עלים מעוגלים ואילו לצמחים בוגרים, אלה שיש להם פרחים, העלים צרים ומוארכים בדרך כלל ונראים לרוב כמו חרב עקומה. לפרחים של כל מיני האיקליפטוס מבנה מיוחד. עלי העטיף (עלי הגביע ועלי הכותרת) בפרחים אלה מהווים מִצְנֶפֶת המגנה על אברי הפרח עד שהוא נפתח. מצנפת זאת נקראת Calyptra ולפי זה נקבע שם הסוג Eucalyptus שפירושו "מכוסה היטב". בכל מין של איקליפטוס יש למצנפת צורה אופיינית משלו, המסייעת בהגדרת הצמח. בכל פרח יש עשרות אבקנים החבויים מתחת למצנפת. כשהפרח נפתח מתארכים האבקנים ומסירים את המצנפת והיא נושרת. החלק הצבעוני הבולט בפרח הפתוח הם האבקנים שיכולים להיות בצבע לבן, צהוב, ורוד או אדום, בהתאם למין. אמנם יש בפרחי האיקליפטוס צוף המושך את הדבורים, כפי שמוזכר לעיל, אך חלק מהאבקה שלהם מתפזרת אוויר. האבקנים הרבים שיש בכל פרח מפזרים כמויות גדולות של אבקה.
בעלים של האיקליפטוסים יש בלוטות שמן אתרי שניתן להריח אם מועכים את האלה. בתעשייה נהוג למצות שמנים מעלי איקליפטוס באמצעות קיטור ולהכין מהם תכשירים המסייעים להקלת הגודש בדרכי הנשימה העליונות. כמו-כן הם משמשים כתוספי ריח למוצרי קוסמטיקה והיגיינה שונים. בנוסף, אקליפטוסים משמשים לאספקת מוצרי עץ וחומרי גלם לייצור נייר.
[1] התכשירים לתבחיני עור הנמכרים בישראל מכילים מיצוי אבקה של איקליפטוס כדורי (E. globulus) אבל הם מהווים אינדיקציה לאלרגיה לאיקליפטוסים באופן כללי. בישראל האיקליפטוס הכדורי הוא נדיר אבל יש אזורים אחרים בעולם בהם הוא נטוע בשטחים גדולים.
