כ-7.2 מיליון אמריקאים מעל גיל 65 סובלים ממחלת אלצהיימר. לפי הערכות המספר צפוי להכפיל את עצמו עד שנת 2060. המשמעות היא שאנו עומדים בפני משבר בריאות עתידי שדורש התייחסות כבר בעת הנוכחית. בעוד שהגיל הוא גורם הסיכון המשמעותי ביותר לירידה קוגניטיבית, אובדן תפקוד קוגניטיבי אינו חלק בלתי נמנע מתהליך ההזדקנות הטבעי.
"בעוד שמספר מקרי המוות ממחלות לב וכלי דם ירד מאז שנת 2000, מקרי המוות ממחלת אלצהיימר זינקו ביותר מ-140%", אמר ד"ר צ'ארלס ה.הנקנס שהוביל את המחקר החדש. "יחד עם זאת, ההערכה היא שעד 45% מהסיכון לדמנציה מושפע מאורח חיים ומגורמים סביבתיים אשר ניתנים לשינוי."
בניסוי החדש שפורסם בכתב העת The American Journal of Medicine, בדקו החוקרים האם שינויים אינטנסיביים באורח החיים יכולים לשפר את היכולות הקוגניטיביות בקרב מבוגרים הנמצאים בסיכון גבוה לדמנציה או למחלת אלצהיימר. משתתפי הניסוי חולקו לשתי קבוצות כאשר אחת נדרשה לבצע שינויים באורח החיים שכללו פעילות גופנית, תזונה ים תיכונית ומעורבות חברתית, והקבוצה השנייה היוותה קבוצת ביקורת. החוקרים מצאו שאנשים ששויכו לקבוצה הראשונה הראו שיפור משמעותי בקוגניציה הגלובלית שלהם לאורך השנתיים העוקבות במהלכן התנהל המחקר. השינויים הללו כללו שיפור בזיכרון, קשב, תכנון ויכולת קבלת החלטות.
למעשה, תוצאות המחקר הראו ששמירה על פעילות גופנית, תזונה בריאה, גירוי קוגניטיבי ומעורבות חברתית עשויים להגן על המוח מפני התדרדרות קוגניטיבית בגיל המבוגר, ואף למנוע התפתחות של דמנציה או אלצהיימר. החוקרים מאמינים כי ממצאים אלו עשויים לסייע לרופאים לגבש מדיניות של רפואה מונעת שתשפר את איכות חייהם של המטופלים ותמנע תחלואה משמעותית בעתיד.
לא כתבתם מהם ההרגלים. או נתתם לינק למאמר.