אנשים רבים שמגדלים חתול כחיית מחמד מבחינים בשינויים התנהגותיים המופיעים בעת הזדקנותו. רבים מהחתולים המבוגרים מפתחים דמנציה, אשר מתבטאת בשינויים כמו עלייה בתדירות היללות, הפרעות שינה ובלבול. תסמינים אלו דומים במיוחד לתסמינים המאפיינים בני אדם אשר סובלים ממחלת אלצהיימר.
במחקר חדש שפורסם לאחרונה בכתב העת European Journal of Neuroscience, קבוצת מדענים מאוניברסיטת אדינבורו בחנה את מוחותיהם של 25 חתולים בגילאים שונים לאחר מותם. בין החתולים שנבדקו היו כאלו שסבלו מדמנציה בשנות החיים המאוחרות שלהם.
לאחר בדיקה מיקרוסקופית של הדגימות שנאספו, מצאו החוקרים שמוחותיהם של החתולים החולים היו מלאים בצברים של חלבון הקרוי "עמילואיד-בטא". אותו חלבון הצטבר במרווח הסינפטי במוחם, שהוא למעשה אזור המקשר בין תאי הנוירונים.
לסינפסות תפקיד חשוב בפעילות המוח, הן מאפשרות מעבר של מסרים בין התאים וחיוניות לתפקוד מוחי בריא. אובדן של סינפסות קשור לירידה ביכולות הזיכרון והחשיבה אצל בני אדם, בפרט אלו שסובלים מאלצהיימר.
המומחים מאמינים שממצאי המחקר טומנים בחובם משמעות רבה עבור עתיד הרפואה בתחום הטיפול באלצהיימר. לדבריהם, הממצאים לא יסייעו להבין או לנהל דמנציה אצל חתולים בלבד, אלא יוכלו לתרום לפיתוח טיפולים עתידיים עבור אנשים הסובלים ממחלת אלצהיימר בהתחשב בדמיון ביניהם.
ד"ר רוברט מקג'כן שעומד בראש המחקר מעיד כי: "דמנציה היא מחלה הרסנית – בין אם היא משפיעה על בני אדם, חתולים או כלבים. הממצאים שלנו מדגישים את הדמיון הבולט בין דמנציה חתולית למחלת אלצהיימר בבני אדם. זה פותח את הדלת לבחינת טיפולים חדשים למחלת אלצהיימר אשר עשויים לעזור גם לחיות המחמד המזדקנות שלנו."
