ננו-נוגדנים זוהו לראשונה בתחילת שנות ה-90 על ידי חוקרים מבלגיה שבחנו את מערכת החיסון של גמלים. הם גילו שבנוסף לנוגדנים המוכרים אשר מורכבים משתי שרשראות כבדות ושתי שרשראות קלות, גמלים מייצרים סוג נוסף של נוגדנים. מדובר בגרסה פשוטה יותר שמורכבת רק משרשראות כבדות. גודלם של הננו-נוגדנים מגיע לעשירית בלבד מגודלם של הנוגדנים הרגילים. אלו מולקולות ייחודיות שלא התגלו באף יונק אחר פרט לגמל ולאמה.
כיום, מחלות אוטואימוניות רבות מטופלות באמצעות נוגדנים מהונדסים, ורבים מהטיפולים נגד סרטן מבוססים על פעילותם של נוגדנים. עם זאת, יש קושי לטפל במחלות הקשורות לרקמת המוח – כמו אלצהיימר או סכיזופרניה – באמצעות נוגדנים. אחת הסיבות לכך היא שהנוגדנים הסטנדרטיים הינם גדולים מאוד, דבר המקשה עליהם לחדור לתוך רקמת המוח.
עם זאת, במחקר חדש שפורסם בכתב העת Cell Press Trends in Pharmacological Sciences, מציע שננו-נוגדנים יכולים להתגבר על הבעיה הזו. החוקרים מאמינים שהמבנה הקומפקטי של הננו-נוגדנים יאפשר להם לחדור בקלות את מחסום הדם-מוח ובכך להגיע בקלות ישירות לרקמת המוח.
החוקר פייר-אנדרה לאפון שהוביל את המחקר מסביר על היתרון של ננו-נוגדנים לעומת תרופות אחרות. "אלה חלבונים קטנים ומסיסים שיכולים להיכנס למוח באופן פסיבי. לעומתם, תרופות ישנות הן הידרופוביות באופיין, כלומר דוחות מים. דבר זה מגביל את הזמינות הביולוגית שלהן ומגביר את הסיכון לתופעות לוואי."
החוקרים מאמינים ששימוש בננו-נוגדנים יאפשר לייצר בעתיד תרופות ייחודיות שיחצו את מחסום הדם-מוח בקלות, וכך יוכלו להגיע למטרות ייחודיות ברקמת המוח. באופן זה, ייתכן שנוכל לטפל בעתיד בחולים הסובלים מסכיזופרניה וממחלת אלצהיימר.
