סלמנדרה שאיבדה רגל פשוט מגדלת אחת חדשה. בני אדם, לעומת זאת, מסתפקים בצלקת. במשך דורות ראו מדענים את חוסר היכולת לחדש איברים אבודים כאחת המגבלות הבסיסיות של היונקים. אבל מחקר חדש מבית הספר לרפואה וטרינרית של אוניברסיטת טקסס A&M מציע שאולי היכולת הזו אינה נעדרת אצלנו לחלוטין, אלא מסתתרת בתוך מנגנוני הריפוי הרגילים של הגוף וממתינה לתנאים הנכונים שיפעילו אותה.
הממצאים, שפורסמו ב-Nature Communications, מתארים טיפול דו-שלבי שאפשר התחדשות של עצם, מבני מפרק ורצועות. הרקמות שצמחו מחדש לא היו עותק מושלם של המקור, אך החוקרים מאמינים שהגישה עשויה בעתיד לצמצם צלקות ולשפר את שיקום הרקמה לאחר קטיעה. ״מדוע רקמות אצל חיות מסוימות מסוגלות להתחדש ואצל אחרות, ובמיוחד בני אדם, לא? זו שאלה גדולה שנשאלת עוד מימי אריסטו״, אמר קן מונאוקה, פרופסור במחלקה לפיזיולוגיה ופרמקולוגיה וטרינרית.
כאשר יונק נפצע, הגוף בדרך כלל מגיב בתהליך שבו תאי פיברובלסט סוגרים במהירות את הפצע ויוצרים רקמת צלקת. בסלמנדרות, לעומת זאת, תאים דומים מתאספים למבנה הקרוי בלסטמה, שמשמש בסיס לצמיחת רקמה חדשה. ״כאילו התאים האלה יכולים לנוע בשני כיוונים שונים״, הסביר מונאוקה, ״ליצור צלקת או ליצור בלסטמה״.
הצוות פיתח טיפול שמשתמש בשני גורמי גדילה מוכרים ברצף, בשלב זה בבעלי חיים. בשלב הראשון, לאחר שהפצע כבר נסגר, ניתן גורם גדילה בשם FGF2, שעודד היווצרות מבנה דמוי בלסטמה. כעבור כמה ימים ניתן גורם שני, BMP2, שהורה לתאים להתחיל לבנות רקמות חדשות. אחד הממצאים החשובים הוא שההתחדשות עשויה שלא לדרוש הזרקת תאי גזע מבחוץ. ״הם כבר שם״, אמר מונאוקה, ״צריך רק ללמוד איך לגרום להם להתנהג כפי שרוצים״.
מקור:
