בניסוי שבו קיבלו חולים ויטמין C או טבליית דמה, נרשמו בקבוצת הוויטמין פחות ממחצית מקרי המוות שנרשמו בקבוצת הדמה. המשתתפים סבלו ממחלות דם שעלולות להפוך לסרטן, או מסרטן דם בדרגת סיכון נמוכה. החוקרים מזהירים שהממצא הזה ראשוני ודורש אישוש.
התוצאות מגיעות מניסוי קליני בשלב 2 (שלב ביניים שבו בודקים טיפול בקבוצה קטנה יחסית של חולים) בשם EVITA. הן פורסמו בכתב העת Cancer של האגודה האמריקאית לסרטן. את הניסוי הוביל צוות מחקר משותף של מכון ואן אנדל בארצות הברית ושל ארגון סטנד אפ טו קנסר.
בניסוי השתתפו 109 חולים מדנמרק ומארצות הברית. הוא היה אקראי, מבוקר פלצבו (טבליית דמה ללא חומר פעיל) וכפול סמיות, כלומר לא המשתתפים ולא הצוות ידעו מי מקבל מה. בתחילת הניסוי הוגרלו 55 משתתפים לקבל ויטמין C בבליעה, 1,000 מיליגרם ביום. 54 משתתפים קיבלו פלצבו. הטיפול נמשך 12 חודשים.
השאלה המרכזית הייתה אם הוויטמין משפיע על קצב הגדילה של התאים הטרום סרטניים או הסרטניים. כאן לא נמצא הבדל. התוצאות בשתי הקבוצות היו דומות.
אבל הופיעו הבדלים אחרים. אצל מי שנטלו ויטמין C נצפו שינויים באיתות הדלקתי (המסרים הכימיים שתאים מעבירים זה לזה בתהליכי דלקת), שינויים שמתאימים לתוצאות טובות יותר. היו בקבוצה הזו גם פחות מקרים של אנמיה (מחסור בתאי דם אדומים), דלקת ריאות, דלקת מפרקים חריפה שאינה זיהומית ודימום פנימי. מנגד, בעיות במערכת העיכול היו שכיחות יותר בקבוצת הוויטמין.
הממצא הבולט ביותר נוגע לתמותה. אחרי מעקב של 33.6 חודשים (חציון), כמעט שלוש שנים, נפטרו 35 משתתפים. 24 מהם היו בקבוצת הפלצבו ו-11 בקבוצת הוויטמין. בניתוח גישושי (ניתוח משני שלא היה המטרה המרכזית של הניסוי) נמצא שלמשתתפים שהוגרלו לוויטמין C היה סיכוי גבוה יותר לשרוד בתקופת המעקב. בגלל אופי הניתוח, החוקרים מדגישים שיש לבדוק את הממצא בניסוי גדול יותר בשלב 3 לפני שאפשר להסיק מסקנות.
