מחקר חדש ממכון ויצמן למדע, שפורסם בכתב העת Science, מערער על תפיסה רווחת לפיה אורך החיים מעוצב כמעט כולו על ידי הסביבה והמקרה. החוקרים מדווחים כי גנטיקה עשויה להסביר כמחצית מהשונות באורך החיים האנושי, פי שניים לפחות מהערכות קודמות. הערכות מוקדמות ייחסו לגורמים תורשתיים בין 20 ל-25 אחוזים מההבדלים, ובמחקרים גדולים מסוימים אף פחות מ-10 אחוזים.
המחקר, בהובלת בן שנהר ממעבדתו של פרופ' אורי אלון במחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא במכון ויצמן, ניתח שלושה מאגרי נתונים נרחבים של תאומים משבדיה ומדנמרק. לראשונה במחקר מסוג זה, נכללו גם נתונים על תאומים שגדלו בנפרד, מה שאפשר להפריד טוב יותר השפעות גנטיות מהשפעות סביבתיות.
לדברי החוקרים, הערכות קודמות הוטו על ידי תמותה חיצונית, הכוללת מקרי מוות מתאונות, זיהומים וגורמים סביבתיים. מאחר שמאגרי נתונים ישנים לא כללו פירוט של סיבות מוות, לא היה אפשר להפריד בין השפעות חיצונות לבין מוות הקשור להזדקנות ביולוגית. כדי להתמודד עם כך, פיתח הצוות גישה אנליטית חדשה המשלבת מודלים מתמטיים וסימולציות של תאומים וירטואליים, כדי להבחין בין מוות שמקורו בהזדקנות לבין מוות מגורמים חיצוניים.
לאחר סינון ההשפעות החיצוניות, החוקרים מדווחים כי חשפו אות גנטי חזק בהרבה ממה שזוהה בעבר, ומציינים כי הממצאים תואמים את שנצפה בתכונות אנושיות מורכבות אחרות ובמחקרים בבעלי חיים. שנהר אומר כי במשך שנים יוחס אורך החיים האנושי כמעט כולו לגורמים שאינם גנטיים, מה שיצר ספקנות כלפי תפקיד הגנטיקה בהזדקנות. אם התורשתיות גבוהה, כפי שמראה המחקר, נוצר תמריץ לחפש וריאנטים גנטיים שמאריכים חיים, להבין את הביולוגיה של ההזדקנות ואולי לטפל בה.
