אימון רגליים קשה עשוי לקבל דחיפה ממקור לא צפוי: ריח של שוקולד. במחקר קטן שפורסם בכתב העת Frontiers in Physiology, גברים צעירים שהריחו שוקולד לפני אימון כוח (אימון נגד התנגדות, כמו הרמת משקולות) ובמהלכו השלימו יותר חזרות, בלי שהאימון הרגיש להם קשה יותר.
״חשיפה של גברים בכושר בינוני לריחות שוקולד ממש לפני הסטים וביניהם הגדילה באופן משמעותי את נפח האימון הכולל שלהם (סך החזרות והמשקל שהרימו), בלי להגביר את תחושת המאמץ״, אמר ד״ר מוחמד נשרודין בן נהרודין, מרצה בפקולטה למדעי הספורט והפעילות הגופנית באוניברסיטת מלאיה והחוקר הבכיר במחקר. לדבריו, עלייה ניכרת במספר החזרות בלי שהמתאמנים מרגישים שהם מתאמצים יותר היא תוצאה מרתקת, שמשלבת גוף ונפש.
במחקר השתתפו 23 גברים בריאים בתחילת שנות העשרים עד אמצען, כולם מתאמנים ברמה בינונית. הם חולקו לשלוש קבוצות, וכל קבוצה נחשפה לדגימה אחרת: שוקולד מריר מומס עם 90% קקאו, שוקולד חלב מומס עם 60% קקאו, או מים כקבוצת ביקורת. לפני הבדיקה צמו המשתתפים לפחות 10 שעות. אחר כך ביצעו פשיטת ברכיים, תרגיל שבו יושבים ומיישרים את החלק התחתון של הרגליים כדי להרים משקל.
החוקרים מדדו את הביצועים לפני האימון ובמהלכו. לפני האימון דירגו המשתתפים את מידת הרעב, השובע והרצון לאכול. במהלך הסטים נמדדו הרעב והרצון לאכול אחרי כל חשיפה של 30 שניות לריח.
שני סוגי השוקולד פעלו אחרת. ריח השוקולד המריר נקשר באופן עקבי לפחות רעב, לפחות רצון לאכול ולתחושת שובע גדולה יותר לפני האימון, בהשוואה למים ולשוקולד החלב. ריח שוקולד החלב דורג כנעים יותר. אבל הוא לא שינה באופן מובהק את הרעב או את התיאבון.
ובאימון עצמו? ״הרחת ריח של שוקולד מריר 90% הוסיפה כ-18 חזרות בפשיטת הברכיים, וריח של שוקולד חלב 60% הוסיף כתשע חזרות, בהשוואה למים״, אמר נהרודין.
