מחקר חדש מרמז כי היזכרות בטעמים נוסטלגיים עשוי לערב יותר מאשר את המוח לבדו. נראה כי אותות המגיעים ממערכת העיכול עשויים גם הם לעזור לקבוע אילו חוויות הקשורות למזון יהפכו לזיכרונות.
המחקר, שהובל על ידי סקוט קנוסקי, פרופסור למדעי הביולוגיה באוניברסיטת דרום קליפורניה (USC), מצביע על כך שהמעי עשוי לתרום ליצירת זיכרון, במיוחד כאשר חוויה כוללת חיפוש וצריכה של מזון. המחקר, שפורסם בכתב העת Nature Communications, בחן את עצב הוואגוס (עצב המהווה את אחד מנתיבי התקשורת המרכזיים של הגוף בין מערכת העיכול למוח). העצב כבר מוכר ככזה שמשפיע על תהליכי עיכול, על התיאבון ועל תחושות שובע. הממצאים החדשים מצביעים על כך שהוא עשוי גם להעביר מידע שעוזר למוח לאחסן זיכרונות.
בניסויים שנערכו בחולדות, החוקרים מצאו כי אכילת מזונות עשירים בחומרים מזינים הגבירה את השחרור של אצטילכולין (מוליך עצבי כימי שעוזר למוח להקליט מידע חדש) בתאי עצב המחוברים לאזור ההיפוקמפוס (אזור במוח שממלא תפקיד מרכזי בתהליכי למידה וזיכרון). עלייה זו הייתה תלויה במסרים שעברו מהמעי דרך העצב התועה. כאשר החוקרים שיבשו את התקשורת לאורך העצב, רמות האצטילכולין כבר לא עלו לאחר שבעלי החיים אכלו. החולדות גם התקשו יותר במבחנים שדרשו מהן לזכור היכן איתרו מזון לאחרונה.
הניסויים הראו גם שמערכת הזיכרון של המוח הגיבה לתוכן התזונתי של המזון, ולא רק לשאלה האם טעמו היה מתוק או נעים. חולדות שצרכו סוכר או שומן הציגו פעילות חזקה במסלולים מוחיים המעורבים בזיכרון. לעומת זאת, בעלי חיים שקיבלו נוזלים מתוקים דלי-קלוריות או נטולי קלוריות לחלוטין לא יצרו את אותה התגובה. התוצאות מרמזות שהמוח יודע להבחין בין טעם לבין ערך תזונתי ממשי. טעם מתוק כשלעצמו לא הספיק כדי להפעיל את המסלול הקשור לזיכרון.
