המוח שוקל רק 2% ממשקל הגוף, אך זולל כחמישית מכלל האנרגיה שלו. כשמערכת אספקת הסוכר משתבשת, האיבר התובעני הזה משלם מחיר כבד. כך מתחבר לאט לאט סיפור מרתק על הקשר בין סוכרת לדמנציה, שתי מחלות שמשפיעות זו על זו לכל הכיוונים.
הקשר הזה ברור יותר ויותר ככל שהמדע מתקדם. לאנשים עם סוכרת יש סיכון גבוה בכ-60% לפתח דמנציה, ואירועים תכופים של רמת סוכר נמוכה נקשרו לסיכון גבוה ב-50% לירידה קוגניטיבית. בלב העניין עומדת תנגודת לאינסולין, הסיבה המרכזית לסוכרת מסוג 2, שבה התאים מפסיקים להגיב כראוי לאינסולין. היא פוגעת בכבד ובשרירים, אבל גם במוח. במחלת אלצהיימר התנגודת הזו עשויה להקשות על תאי המוח להשתמש בגלוקוז לאנרגיה, ולכן יש המכנים זאת בשם הלא רשמי ״סוכרת מסוג 3״.
הקשר פועל גם בכיוון ההפוך. לאנשים עם אלצהיימר נמדדת לעיתים קרובות רמת סוכר גבוהה בצום, מעין טרום-סוכרת, גם בלי שאובחנו כסוכרתיים. גם מחקרים בבעלי חיים מראים ששינויים דמויי אלצהיימר במוח מעלים את רמת הסוכר בדם. הגן APOE4, גורם הסיכון הגנטי הגדול ביותר לאלצהיימר, מפחית את הרגישות לאינסולין בכך שהוא כולא את הקולטן בתוך התא, במקום שבו אי אפשר להפעיל אותו כראוי.
חוט מקשר נוסף הוא כלי הדם. סוכרת פוגעת בכלי דם בעיניים, בכליות ובלב, וגורמת שם לסיבוכים, אך גם המוח נמצא בסיכון. רמות סוכר גבוהות או משתנות פוגעות בכלי דם מוחיים, מצמצמות זרימת דם וחמצן, ומחלישות את המחסום המגן על המוח. כך נכנסים חומרים מזיקים והדלקת גוברת, ושני אלה נקשרים היטב לדמנציה.
ויש גם בשורה מעודדת מעולם התרופות. ממנטין, המשמשת היום לטיפול בתסמיני אלצהיימר, פותחה במקור כתרופה לסוכרת. מטפורמין, התרופה הנפוצה ביותר לסוכרת, חודרת למוח ועשויה להפחית בו דלקת. מחקרים מסוימים מצביעים על כך שמטופלי סוכרת הנוטלים אותה נוטים פחות לפתח דמנציה, ושמי שמפסיק עלול לראות את הסיכון עולה שוב. כיום נבדקות השפעותיה גם באנשים ללא סוכרת.
מקור:
