התפלגות הכאב כפי שדווחה על מפת הגוף, בפני עצמה, יכולה לשמש לחלוקת מטופלים לתת-קבוצות הקשורות להבדלים בעוצמת הכאב, אופי הכאב, השפעת הכאב ותוצאות קליניות רלוונטיות שלושה חודשים קדימה, כך עולה ממחקר חדש שפורסם בכתב העת הפתוח PLOS ONE על ידי בנדיקט אלטר מאוניברסיטת פיטסבורג בארה"ב ועמיתיו.
בפרקטיקה הקלינית, פיזור הכאב הכרוני בגוף משמש לעתים קרובות, בשילוב עם סימנים ותסמינים אחרים, כדי לאבחן ולטפל בחולים. מחקר שנערך לאחרונה על פיברומיאלגיה גילה כי תסמונות כאב קליניות הנחשבות למחלות נפרדות עשויות לחלוק מאפיינים רלוונטיים מבחינה קלינית עם פיברומיאלגיה, במיוחד בכל הנוגע להשפעה של התפלגות הכאב על התוצאות. דפוסי התפלגות הכאב לא נבדקו בעבר באופן שיטתי כמנבאים של מאפייני כאב או ההשלכות שלו על המטופל.
במחקר החדש, החוקרים ניתחו נתונים על 21,658 מטופלים שנצפו בשבע מרפאות לטיפול בכאב של אוניברסיטת פיטסבורג בין השנים 2016 ל-2019. כל המטופלים מילאו מפת גוף כאב, שבה המטופל מסמן אזורים כואבים בגופו בשני שרטוטים זה לצד זה – של החלק הקדמי והאחורי של הגוף, עם 74 אזורי כאב אפשריים. מידע נוסף על כאבם ובריאותם של מטופלים היה זמין ברשומה הרפואית האלקטרונית.
נתונים של כלל החולים נחלקו ל-9 קבוצות נפרדות של התפלגות כאב. המאפיינים הדמוגרפיים והרפואיים, עוצמת הכאב, השפעת הכאב על המטופל ואופי הכאב הנוירופתי השתנו באופן משמעותי בין הקבוצות השונות. לדוגמה, עוצמת הכאב של קבוצת "צוואר וכתף" הייתה נמוכה מזו של "כאבי גב תחתון ומתחת לברך" ו"כאבי צוואר, כתף וגב תחתון", בעוד שהקבוצה עם עוצמת הכאב הגבוהה ביותר כללה מטופלים עם כאב קשה מפושט, הנקשר גם לתפקוד גופני ירוד, חרדה, דיכאון והפרעות שינה בשכיחות גבוהה.
המחברים מסיקים כי חלוקה אלגוריתמית של המטופלים לפי התפלגות הכאב עשויה בעתיד להיות היבט חשוב להתאמה האישית של הטיפול בכאב.
