בדיקות פעילות גופנית קליניות – הליך אבחוני למדידת התגובה הפיזיולוגית של אדם לפעילות גופנית – עשויות להיות כלי שימושי יותר כדי לעזור לאנשים להשיג יעדים אישיים של שריפת שומן. המחקר, שהשתמש בגישת מידול מבוססת למידת מכונה, פורסם באינטרנט בכתב העת Nutrition, Metabolism and Cardiovascular Disease.
"אנשים עם מטרה של ירידה במשקל או שריפת שומן לרוב רוצים להתאמן בעצימות המאפשרת את הקצב המקסימלי של שריפת שומן. רוב מכשירי הכושר המסחריים מציעים אפשרות של מוד ״שריפת שומן״, בהתאם לגיל, מין וקצב לב", אומרת החוקרת הראשית חנה קיטרל, דוקטורנטית באייקן מאונט סיני במעבדה לאינטליגנציה ברפואה ובמדע. "עם זאת, מוד ״שריפת השומן״ המומלץ אינו מאומת, ולכן אנשים עשויים להתאמן בעוצמות שאינן תואמות את יעדי ההרזיה האישיים שלהם".
המונח FATmax משמש לעתים כדי לייצג את עוצמת האימון ואת קצב הלב הנלווה שבו הגוף מגיע לקצב שריפת השומן הגבוה ביותר שלו במהלך פעילות אירובית. בשלב זה, שומן הוא מקור דלק משמעותי ולכן עצימות זו עשויה לעניין את אלה המבקשים לייעל את שריפת השומן במהלך אימונים.
כחלק מהמחקר, החוקרים השוו את קצב הלב ב-FATmax, כפי שנמדד במהלך בדיקת פעילות גופנית קלינית, לקצב לב חזוי באחוזים של מאמץ מרבי בתוך מוד "שריפת השומן" המומלץ בדרך כלל. במדגם של 26 אנשים, החוקרים מצאו כי לא הייתה הסכמה בין קצב הלב הנמדד והחזוי, מה שמעיד שמוד שריפת השומן הוא לא משהו שאחיד לכלל האנשים.
