עם הגיל, זיכרון העבודה הוא אחת היכולות הפגיעות ביותר שדועכות. שני אזורים במוח, הפוטמן והמוחון, נוטים להתכווץ ולהיות פחות פעילים ככל שמתבגרים. במקרה, אותם אזורים בדיוק מגיבים היטב לנגינה בכלי נגינה. עד מחקר זה, הספרות בנושא הייתה דלה ורוב המחקרים עד כה התמקדו בצעירים או באנשים שהתחילו לנגן בילדות. מחקר מוקדם יותר של אותו צוות כבר הראה שאימון נגינה במשך ארבעה חודשים שיפר את הזיכרון ואת תפקוד הפוטמן בקרב מבוגרים, וכעת ביקשו החוקרים לבדוק אם התועלת נשמרת לאורך זמן.
הצוות עקב אחר משתתפים שהשתתפו בפרויקט קודם משנת 2020, שגילם הממוצע היה 73. בסיום תקופת אימון ראשונית של ארבעה חודשים, כמחצית המשיכו להתאמן על ניגון בכלי הנגינה במשך יותר משלוש שנים, ואילו האחרים הפסיקו ופנו לתחביבים אחרים. כעבור ארבע שנים הוזמנו כולם לסריקות MRI ולמבחנים קוגניטיביים, ובהם מבחן של זיכרון עבודה מילולי.
בתחילת הדרך לא היו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות. אך לאחר ארבע שנים התמונה השתנתה. מי שהפסיקו לנגן הראו ירידה בזיכרון העבודה המילולי וכן הצטמקות של החומר האפור בפוטמן הימני. לעומתם, מי שהמשיכו לנגן לא הראו את אותה ירידה בזיכרון ולא את אותה מידה של התכווצות. כמו כן, נמדדה פעילות רבה יותר באזורים נרחבים של המוחון בקרב מי שהמשיכו.
״הופתענו לגלות שההשפעות על מוחם של אנשים מבוגרים שמתחילים וממשיכים לנגן בכלי התרכזו אף הן בשני האזורים הללו, וכי זו דרך יעילה למנוע דעיכה הקשורה לגיל״, אומר החוקר קאורו סקיאמה. לדבריו, נגינה עשויה להיות חשובה במיוחד למי שמתקשים לעסוק בפעילות גופנית בשל כאבים או בעיות אחרות. ״עבורם, נגינה בכלי יכולה להיות חלופה מצוינת.״ הממצאים מצביעים על כך שהמשך נגינה עשוי לעכב או להפחית חלק מהשינויים הקוגניטיביים הנלווים להזדקנות.
