כל מי שלעס מסטיק נענע או שתה תה עם עלי מנטה מכיר את התחושה: קרירות מרעננת שמתפשטת בפה, למרות שהטמפרטורה לא ירדה כלל. מדענים הצליחו לראשונה לצלם את ״חיישן הקור״ של הגוף ולחשוף כיצד הוא פועל ברמה המולקולרית. הממצאים הוצגו בכנס השנתי של האגודה הביופיזיקאית בסן פרנסיסקו.
במרכז המחקר עומד חלבון בשם TRPM8. כפי שתיאר היוק-ג'ון לי, חוקר מעבדה מאוניברסיטת דיוק, מדובר במעין מדחום מיקרוסקופי בתוך הגוף שמודיע למוח כשקר בחוץ.
TRPM8 משובץ בתאי עצב חושיים שנמצאים את העור, חלל הפה והעיניים. כשהטמפרטורה יורדת לטווח של כ-8 עד 28 מעלות צלזיוס, תגובה כימית מפעילה את אותם תאי עצב ומאפשרת ליונים לזרום לתוך התא. תנועה זו מפעילה אות עצבי שנשלח למוח ויוצר את תחושת הקור. אותו מנגנון בדיוק מסביר מדוע מנטול, אקליפטוס ותרכובות דומות יוצרים תחושת קרירות גם כשהטמפרטורה לא משתנה.
לי הסביר שמנטול נצמד לנקודה מסוימת בחלבון זה ומפעיל אותו בדיוק כפי שהיה עושה קור אמיתי. כדי לבחון את התהליך לעומק, הצוות השתמש בקריו-מיקרוסקופיית אלקטרונים, שיטה שמצלמת חלבונים קפואים באמצעות קרן אלקטרונים. כך הצליחו החוקרים ללכוד תמונות של TRPM8 בזמן שהוא עובר ממצב לא פעיל למצב פעיל.
התמונות חשפו שקור ומנטול מפעילים את התעלה דרך מסלולים קשורים אך שונים. כשקור ומנטול נקשרים לאזורים אחרים בחלבון וגורמים לשינויי צורה שלו. לי ציין שכאשר משלבים קור עם מנטול, התגובה אף מתחזקת.
הבנת החלבון המיוחד, ה-TRPM8, עשויה לסייע בפיתוח טיפולים רפואיים חדשים. בעיות בחלבון זה קושרו למצבים כמו כאב כרוני, מיגרנות, עין יבשה וסוגים מסוימים של סרטן. כבר כיום קיימת תרופה המכוונת למסלול זה: אקולטרמון, טיפות עיניים שאושרו לטיפול בעין יבשה – התרופה מפעילה את מסלול הקרירות ומסייעת בייצור דמעות ובהקלה על גירוי.
החוקרים גם גילו מה שהם מכנים ״נקודת קור״, חלק בחלבון שמשחק תפקיד מרכזי בזיהוי טמפרטורה ועוזר לשמור על רגישות התעלה גם בחשיפה ממושכת לקור.
