לאחר חוויה טראומטית, רוב האנשים מחלימים ללא בעיות, אך חלק מהאנשים – בין 2% ל-10% – מפתחים הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), הפרעה נפשית שיכולה לגרום לסימפטומים מתישים של חרדה עקב חוסר ויסות רגשי. תסמיני הפרעת דחק פוסט-טראומתית קיימים אצל עד 40% מניצולי הטראומה לאחר טראומה, אך הפרעת דחק פוסט-טראומטית קשה מתפתחת רק בתת-קבוצה קטנה של אנשים. זיהוי מוקדם של אנשים בסיכון הוא קריטי הן לטיפול מוקדם והן למניעה אפשרית.
מחקר חדש שהוביל ד"ר ישראל ליברזון מאוניברסיטת טקסס רצה לחקור בדיוק את זה. המחקר מופיע בכתב העת Biological Psychiatry: Cognitive Neuroscience and Neuroimaging.
חוקרים הבינו זה מכבר כי התפתחות של הפרעת דחק פוסט-טראומתית כרוכה בעיבוד של הטראומה באזורים מוחיים הקשורים לעיבוד רגשות ומודולציה, כולל האמיגדלה, האינסולה וקליפת המוח הקדם-מצחית. עם זאת, עדיין לא ברור מתי מתחילים התהליכים הקשורים להפרעת דחק פוסט-טאומטית. בעבודה זו, החוקרים העריכו הדמיות מוח של 104 ניצולי טראומה – בדרך כלל תאונת דרכים – חודש, חצי שנה ו-14 חודשים לאחר התאונה. על ידי התבוננות בפעילות המוח זמן קצר כל כך לאחר הטראומה, החוקרים קיוו לזהות מנבאים שיכוונו אותם לדעת מי יהיה בסיכון גבוה יותר או עמיד יותר לפתח הפרעת דחק פוסט-טראומטית קשה וכרונית.
ד"ר ליברזון אמר על הממצאים: "במחקר הפרוספקטיבי הגדול ביותר עד כה של ניצולי טראומה בשלב מוקדם, הפעלה גדולה יותר באזור המוחי הפרונטלי התחתון מצד ימין, אזור הקשור לשליטה קוגניטיבית והערכה רגשית מחדש, מנבאת החלמה טובה יותר לתסמינים מוקדמים של הפרעת דחק פוסט-טראומטית. ממצאים אלה מדגישים את תפקידי המפתח של אזורים קורטיקליים וקוגניטיביים במוח בוויסות פחד ובהתפתחות הפרעת דחק פוסט טראומטית".
