בדיקת קולונוסקופיה נחשבת הכלי החזק ביותר בארגז הכלים של הרופאים על מנת לאתר ולמנוע סרטן מעי הגס. אבל ניסוי קליני, שתוצאותיו התפרסמו לאחרונה בכתב העת הרפואי היוקרתי New England Journal of Medicine, מטיל ספק לגבי מידת יעילותה של הבדיקה.
על פי אנליזה של תוצאות הניסוי, קולונסקופיה הפחיתה את הסיכון לסרטן המעי הגס רק בכחמישית, הרבה מתחת להערכות עד כה לגבי יעילות הבדיקה. יתר על כן, הבדיקה לא סיפקה הפחתה משמעותית בתמותה מסרטן המעי הגס.
תוצאות המחקר מעוררות סערה בקרב קהילת הגסטרואנטרולוגים ברחבי העולם. אילו, הגיבו לתוצאות הניסוי בתערובת של הלם, אכזבה ואפילו חוסר אמון, שכן הקולונוסקופיה נחשבת לסטנדרט הזהב של גילוי מוקדם של סרטן המעי הגס.
בבדיקת קולונוסקופיה מחפשים פוליפים טרום סרטניים, הידועים בשם אדנומות, על ידי החדרת מצלמה במעלה פי הטבעת. אם האנדוסקופיסט מגלה פוליפ חשוד, הוא מסיר אותו וכך מונע מהסרטן להתפשט. מחקרים קודמים הראו שקולונוסקופיה יכולה להפחית בכ-70% את השכיחות והתמותה מסרטן המעי הגס, אבל אף אחד מהמחקרים האלה לא היה ניסוי אקראי גדול, שהוא הניסוי האולטימטיבי במחקר קליני.
לפני כעשור, מדענים מאוניברסיטת אוסלו ומבית החולים האוניברסיטאי באוסלו החלו לגייס יותר מ-80,000 אנשים בגילאי 55 עד 64 בפולין, נורבגיה ושוודיה כדי לבדוק האם הקולונוסקופיה אכן מפחיתה תמותה מסרטן מעי הגס. כ-28,000 מהמשתתפים נבחרו באקראי לקבל הזמנה לעבור בדיקת קולונוסקופיה, והשאר לא קיבלו זימון כזה.
במשך עשור עקבו החוקרים אחרי בדיקות קולונוסקופיה, אבחנות של סרטן המעי הגס, מקרי מוות מסרטן המעי הגס ומקרי מוות מכל סיבה שהיא אצל המשתתפים. הם מצאו שאצל המשתתפים שקיבלו זימון לבדיקת קולונוסקופיה הסיכון לחלות בסרטן המעי הגס היה נמוך ב-18% לעומת אנשים שלא עברו את הבדיקה. עם זאת, הסיכון לתמותה מסרטן המעי הגס לא היה שונה משמעותית מהסיכון של האנשים שלא ביצעו את הבדיקה. מבין המשתתפים שקיבלו את ההזמנה לבצע קולונוסקופיה, רק 42% אכן עברו את הבדיקה.
התוצאות אינן עולות בקנה אחד עם מחקרים קודמים בנושא סרטן המעי הגס ובדיקות סקר אחרות שנערכו מראות שניתן להפחית את התמותה מסרטן בשיעור גדול יותר. בנוסף, מחקרים אקראיים הראו שסיגמואידוסקופיה, הליך בו נבדק רק חלק קטן המעי הגס, כן מפחיתה את התמותה מסרטן המעי הגס. ההיגיון אומר שקלונוסקופיה, שהיא בדיקה מעמיקה יותר מסיגמואידוסקופיה, אמורה להפחית עוד יותר את התמותה מסרטן זה.
יש להדגיש כי אחת ממגבלות המחקר היא מיעוט המשתתפים שהוזמנו לקולונוסקופיה ואכן ביצעו את הבדיקה. גם הטיפול בסרטן התקדם במהלך העשורים האחרונים ועד עכשיו המחקר צבר רק עשר שנות מעקב. שתי מגבלות אלו מקשות להבחין ביתרונות הבדיקה למניעת תמותה. החוקרים ימשיכו את המעקב חמש שנים נוספות וייתכן כי בטווח הארוך יותר תיראה ירידה משמעותית יותר בתמותה מסרטן המעי הגס.
עם זאת, הניתוח הראשוני של המחקר רובוסטי יותר מהניתוח השני ותוצאותיו עשויות לערער את האמון בתועלת של בדיקת הקולונוסקופיה, שעד עתה ייחסו לה הפחתה של 70%-90% במקרי סרטן המעי הגס. ייתכן שהיתרון האמיתי של בדיקת קולונוסקופיה נמצא בין ניתוח הנתונים הראשוני למשני – הפחתה של 20%-30% בסיכון לחלות בסרטן המעי הגס. מספרים אלה דומים לתועלת של שאר הבדיקות העיקריות לסרטן המעי הגס המנתחות צואה לאיתור סימנים של סרטן (DNA או דם) וניתנות לביצוע ביתי.
כיוון שקולונוסקופיה יקרה יותר מהבדיקות הביתיות, דורשת זמן רב יותר וההכנה אליה אינה נעימה למטופלים, קובעי המדיניות באירופה העדיפו להשקיע בבדיקות הצואה שהן זולות יותר וקלות יותר לביצוע על פני שימוש בקולונוסקופיה. כעת מתברר שהאופציה האירופאית, קרי בדיקות צואה בתדירות של אחת לשנה-שנתיים יעילה אולי באותה מידה. כך או כך, ספק גדול ועל אף תוצאות המחקר בדיקת הסקר לקולנסקופיה וגם ההנחיות הקליניות לגבי השאלה מתי ובאיזו תדירות יש לבצע הבדיקה אינן צפויות להשתנות כל כך מהר.
מאמר מעניין מאוד! כמי שלומד את מחלת-הדיכאון בעצמו (כאותודידקט), מעניין אותי לדעת מהם ה"חומרים הטבעיים" שיביאו מזור לחולים.
לפי ההסבר, הגדרת מושג "בדיקה" במקרה זה כוללת התערבות פולשנית. סביר שרב התועלת היא בפעולה זאת "אם האנדוסקופיסט מגלה פוליפ חשוד, הוא מסיר אותו". ולא התועלת העקיפה, בעקבות הדיון בתוצאות הבדיקה. בתקציר זה לא נדון, כולל הקריטריונים ונוהלים בקשר להתערבות הזאת בעשרות המוסדות באירופה, בהם טופלו המשתתפים.
אז לפי התקציר כלום לא ברור. אפשר לקבל את ההפניה למקור?