בריאות וחוסן נפשי נוצרים מתוך יחסי גומלין בין גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים, חברתיים וסביבתיים. גם בריאות הגוף תלויה בסביבה ובאורחות החיים, אך בבריאות הנפש יש משקל מיוחד למרכיבים שקשה להגדיר ולמדוד: שייכות, קשר אנושי, משמעות, ביטחון ותקווה. אלה אינם תוספת לטיפול הרפואי; הם חלק מן התשתית שעליה נבנה החוסן הנפשי של אדם ושל קהילה.
לכן, השאלה כיצד מחזקים את בריאות הנפש של האוכלוסיה אינה יכולה להצטמצם לשאלה כיצד משפרים את הטיפול הפסיכיאטרי. טיפול מקצועי, לרבות אשפוז בעת הצורך, הוא חיוני, אבל החוסן מתעצב גם בבית, בבית הספר, בעבודה, במרחב הציבורי ובחיי הקהילה.
מערכת מתקדמת, אחריות מפוצלת
מערכת בריאות הנפש בישראל התפתחה מאוד: השירותים בקהילה התרחבו, נבנו מסגרות שיקום ונוספו חלופות לאשפוז. אלא שכמעט כל פיתוח נוסף יצר גם מסגרת ארגונית נפרדת והעמיק את הפיצול בין קופות החולים, בתי החולים, שירותי השיקום הרווחה והמסגרות הקהילתיות. דווקא בבריאות הנפש, שבה האינטגרציה חיונית במיוחד, כל גוף פועל במסגרת סמכותו ותקציבו, אך אין גורם אחד הנושא באחריות לתמונה הכוללת.
ד"ר שמואל הירשמן. "כשם שהרשות המקומית מובילה את החינוך באמצעות אגף חינוך, סמכויות ותקציב, כך עליה לקבל כלים ממשיים להובלת החוסן הנפשי, מבלי להחליף את הגופים המקצועיים". צילום: נירי גתמון
הבעיה אינה רק הרציפות הטיפולית של אדם העובר בין מסגרות. כאשר כל מערכת מגדירה בנפרד את יעדיה, קשה לבנות מדיניות אזורית המשלבת טיפול, מניעה, שיקום וחיזוק חוסן של כלל התושבים. זהו כשל של מבנה האחריות, לא של מסירותם או יכולתם של אנשי המקצוע.
ממדיניות ארצית להנהגה אזורית
משרד הבריאות צריך להוביל מדיניות ארצית, לקבוע סטנדרטים ולפקח על איכות השירותים. אולם לא ניתן לנהל מירושלים את החיבורים המורכבים בין צורכי התושבים, המוסדות והמשאבים בכל אזור. גם רופא מחוזי או מנהל מחוז בקופת חולים אינם יכולים להוביל לבדם משימה שחורגת מעולם הרפואה אל החינוך, הרווחה, התרבות והמרחב הקהילתי.
כדאי ללמוד ממערכת החינוך. אף שמשרד החינוך קובע את המסגרת הארצית, ראשי הרשויות רואים עצמם אחראים לאיכות החינוך ביישוביהם. הם אינם מחליפים את המורים או את המשרד; הם מובילים חזון מקומי ומחברים בין גורמים. מדוע לא ננהג כך גם ביחס לחוסן הנפשי?
לראש הרשות יש מנדט ציבורי כלפי כלל התושבים וכלל תחומי חייהם. אין פירוש הדבר שעליו לנהל שירותים פסיכיאטריים או לקבל לידיו את תקציבי קופות החולים. תפקידו הוא להוביל את היעדים המשותפים, בשותפות עם הגורמים המקצועיים ובתוך מסגרת אחריות מוסכמת. האזור, ולא מוסד יחיד, צריך להיות יחידת התכנון של החוסן הנפשי.
מעצמאות ארגונית למודל אזורי של חוסן נפשי
ההחלטה המודעת להותיר את המרכז לבריאות הנפש לב השרון כמרכז עצמאי נועדה לאפשר השוואה למרכזים שישולבו בבתי חולים כלליים. היא יוצרת הזדמנות לפתח תפישה ארגונית אחרת של בריאות הנפש. במקום להסתפק בשימור המבנה הקיים, אנו מבקשים לממש את הפוטנציאל שבעצמאות המרכז ולפתח מודל של אינטגרציה קהילתית: לא רק חיבור בין רפואת הגוף לרפואת הנפש, אלא חיבור בין בריאות הנפש לבין מכלול החיים באזור.
בלב השרון אנו מפתחים מודל של אינטגרציה קהילתית, המשלים את הקשר החיוני בין רפואת הגוף לרפואת הנפש. לפי תפישה זו, המרכז אינו רק מוסד המטפל במי שחלה אלא משאב מקצועי, אקדמי ואנושי העומד לרשות הקהילה כולה ולחיזוק חוסנה הנפשי.
בברכת ראשי המועצות האזוריות לב השרון ועמק חפר מתקיימים מפגשי עבודה סדירים בין נציגי המועצות, קופות החולים והמרכז לבריאות הנפש לב השרון. במקביל מתקיימת במרכז פעילות קהילתית ענפה בתחומי התרבות, האמנות והמוזיקה, לצד יוזמות של חדשנות, מחקר והכשרה. כל אלה מבטאים את התפישה שהמרכז לבריאות הנפש הוא משאב של הקהילה כולה.
מתוך התשתית שכבר נבנתה מתגבש כעת השלב הבא: מעבר משיתופי פעולה ומיוזמות קהילתיות למודל אזורי כולל, שבו ראשי הרשויות מובילים את האחריות הציבורית לחוסן הנפשי של כלל התושבים, בדומה לתפקידם בתחום החינוך, ולב השרון מעמיד לרשותם את יכולותיו המקצועיות, האקדמיות והקהילתיות.
שעת חירום: המבחן האמיתי של האינטגרציה
חשיבותו של מודל כזה מתחדדת במיוחד בשעת חירום. בעת מלחמה, אסון או משבר קהילתי רחב, החוסן הנפשי אינו תלוי רק בזמינותם של שירותי טיפול. הוא נשען על יכולתן של מערכות החינוך, הרווחה, הבריאות והקהילה לזהות מצוקה, לשמור על רציפות החיים, להגיע לאוכלוסיות פגיעות ולפעול יחד במהירות. דווקא אז מתגלה המחיר של מערכת מפוצלת, ודווקא אז עשויה להתברר תרומתה של הנהגה אזורית המחברת בין כלל המשאבים. החירום אינו הזמן להתחיל לבנות את החיבורים הללו; הוא הזמן שבו נבחנת התשתית שנבנתה בשגרה.
לא עוד שיתוף פעולה נקודתי: פיילוט לאומי
לשם מימוש המודל נדרשת חלוקת אחריות ברורה: משרד הבריאות יגדיר את המסגרת המקצועית וירתום את גופי בריאות הנפש; משרד הפנים יעגן את אחריות הרשויות המקומיות להובלת החוסן הנפשי באזור; ומשרד האוצר יעמיד תקציב ייעודי רב־שנתי לפעילות המשותפת. כשם שהרשות המקומית מובילה את החינוך באמצעות אגף חינוך, סמכויות ותקציב, כך עליה לקבל כלים ממשיים להובלת החוסן הנפשי, מבלי להחליף את הגופים המקצועיים. לב השרון ישמש אזור חלוץ לבחינת המודל ותוצאותיו בשגרה ובחירום.
לא די בהחלטה להשאיר את לב השרון עצמאי. אם המדינה מבקשת לבחון חלופה ארגונית, עליה לתת לה את התנאים להצליח ואז לבחון אותה על פי תוצאותיה. אין כאן הצעה להעביר את הניהול הקליני לראשי הרשויות או להקים מערכת טיפול מקבילה. זו הצעה לבחון חלוקת אחריות חדשה: המדינה קובעת מדיניות ומאפשרת פעולה, אנשי המקצוע אחראים לאיכות הטיפול, וההנהגה המקומית מובילה את החיבור סביב צורכי כלל התושבים. הניסוי בלב השרון נועד לבחון אפשרות רחבה יותר: מעבר ממערכת שבה כל מוסד אחראי לחלקו, למערכת שבה קיימת גם אחריות אזורית משותפת לבריאות הנפש של כלל התושבים. אם המודל יעמוד במבחן התוצאות, הוא עשוי לשמש אבן בוחן לשינוי ארגוני לאומי.
הכותב, ד"ר שמואל הירשמן, מנהל המרכז לבריאות הנפש לב השרון; היו"ר הנבחר של איגוד הפסיכיאטריה בישראל
