לטענת החוקרים, באמצעות הפעילות האירובית המשמעותית ישנה עלייה בצריכת הגלוקוז (הסוכר) של האיברים הפנימיים, כך שלסרטן אין מקור אנרגיה זמין. המחקר נערך בהובלת שני חוקרים מהפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב: פרופ' כרמית לוי מהמחלקה לגנטיקה של האדם וביוכימיה וד"ר יפתח גפנר מבית הספר לבריאות הציבור ומכון סילבן אדמס לספורט. המחקר פורסם בכתב העת Cancer Research.
"המדע יודע להגיד שפעילות גופנית מונעת חלק מסוגי הסרטן בשיעור של עד 35%, בדומה לאפקט שלו על מחלות אחרות, כמו מחלות לב וסוכרת. החידוש שלנו במחקר הנוכחי", מסבירים החוקרים, "הוא שאנחנו מראים כי פעילות גופנית שהמקור האנרגטי שלה הוא בסוכר. כלומר, פעילות אירובית בעצימות גבוהה מצליחה להפחית ב-72% את הסיכון לסרטן גרורתי. אם עד כה אמרנו לאנשים תהיו פעילים ותהיו בריאים יותר, היום אנחנו יודעים להגיד איזו פעילות ובאיזו עצימות תמקסם את הסיכוי למנוע את סוגי הסרטן האלימים והמטסטטיים ביותר".
החוקרים השתמשו הן בחיות מודל שהוכנסו למשטר אימונים והן במתנדבים בריאים שנבדקו לפני ואחרי אימון ריצה. במחקר אפדמיולוגי אשר נערך בקרב קרוב ל-3,000 בני האדם ועקב אחריהם במשך כ-20 שנה, החוקרים מצאו כי אצל אנשים שדיווחו על פעילות גופנית אירובית, התפתח ב-72% פחות סרטן גרורתי, לעומת אנשים אשר דיווחו על חוסר פעילות גופנית. להערכת החוקרים, הסיבה לכך שהן בחיות המודל והן בקרב בני האדם, במרבית המקרים לא התפתחו גרורות קשורה לקצב צריכת הגלוקוז בגוף.
בחיות מודל ניתן היה לפצח את המנגנון לתופעה שנצפתה בבני אדם. אחרי שנכנסו לכושר, החוקרים דגמו את האיברים הפנימיים של החיות לפני ואחרי פעילות גופנית וכן לאחר שחלו בסרטן. ממצאי המחקר עולה כי בקרב חיות המודל נמצא שפעילות גופנית אירובית הורידה באופן משמעותי את התפתחות הגרורות בבלוטות הלימפה, הריאות והכבד. פרופ' לוי מדגישה כי המחקר החדש, המשלב כוחות מדעיים מבתי ספר שונים בתוך האוניברסיטה, הביא לגילוי מחקרי חשוב ביותר במניעת מחלת הסרטן הגרורתי, שהיא סיבת המוות המובילה בישראל.
פרופ' לוי: "המחקר שלנו לראשונה נכנס פנימה, לתוך הגוף, ומפענח מהי השפעת הספורט על רקמות הפנימיות אשר בדרך כלל מארחות את הגרורות של הסרטנים הקשים ביותר כמו ריאות, כבד ולימפה. מצאנו כי בזמן פעילות אירובית בעצימות גבוהה, האיברים הפנימיים מעלים את כמות קולטני הסוכר בתאים ומעלים את צריכת הגלוקוז שלהם ובעצם הופכים למכונה משומנת לבליעת סוכר ואנרגיה, בדומה מאוד לשריר. אנו משערים כי מאחר שבזמן פעילות גופנית השרירים שורפים המון גלוקוז, האיברים הפנימיים מגיבים לאתגר ומעלים את יכולת בליעת הסוכר שלהם כדי לעמוד בקצב ובתחרות על משאב הסוכר.
"כשמופיע הסרטן, הוא לא מצליח לשלוח גרורות כי הוא נמצא בתחרות עזה על הגלוקוז ברקמה המיומנת (זו שעשתה התעמלות). מדובר במצב כרוני אצל מי שמתעמל קבוע: רקמות האיברים הפנימיים משתנות והופכות להיות דומות יותר לרקמת שריר, וזה מצע רע מאוד לסרטן – שגם הוא זקוק לגלוקוז. כולנו יודעים שבריא לעשות ספורט. החידוש שלנו הוא הכניסה פנימה לתוך האיברים והגילוי שבעצם כל הגוף משתנה, ובכך הסרטן גם לא מצליח להתפשט ולשלוח גרורות וגם הגידול המקורי קטן".
ד"ר גפנר מדגיש כי בניגוד לפעילות גופנית למטרת שריפת שומן או בריאות כללית, תוצאות המחקר מראות שיש להתאמן בעצימות גבוהה כדי למנוע את התפתחות הסרטן ואת התפשטותו בגוף. "אם 65%-70% מהדופק המקסימלי הוא הטווח הנכון להפקת אנרגיה משומן, כדי 'לשרוף' סוכר יש לעבור ל-80%-85% מהדופק המקסימלי – אפילו לפרקי זמן קצרים, למשל ריצה מהירה של דקה ואז הליכה, ושוב ריצה קצרה ומהירה. אם בעבר אינטרוולים כאלה היו חלק משגרת האימונים הייחודית של ספורטאים, כבר היום אנחנו רואים שילוב של אימונים אינטרוולים בשיקום לב וריאות למשל.
"תוצאות המחקר שלנו מעידות כי גם לאנשים בריאים חשוב לשלב התעמלות בעצימות גבוהה בשגרת האימונים שלהם. אני מאמין שמחקרים נוספים בעתיד יאפשרו להציע רפואה מותאמת אישית למניעת מחלות סרטן ספציפיות. אנחנו נלך לרופא עם היסטוריה משפחתית של תחלואת סרטן מסוימת, ולפיה ימליצו לנו על סוג הפעילות. חשוב להדגיש שלפעילות הגופנית יש השפעות מטבולית ופיזיולוגיות ייחודיות, עם תוצאות במניעת סרטן שאף תרופה או התערבות רפואית אחרת לא מסוגלת להגיע אליהן".
