מחלת אלצהיימר אחראית למרבית מקרי הדמנציה בקרב הגיל המבוגר. מדובר במחלה כרונית אשר פוגעת באופן מתמשך ברקמת המוח ומובילה לתסמינים של שכחה, קושי בריכוז, בהתמצאות ועוד. החולים סובלים מאובדן של תאי עצב מוחיים, ומהצטברות של חלבונים כמו טאו ובטא-עמילואיד ברקמה.
כעת, מחקר חדש שפורסם בכתב העת Nature Medicine בחן את הקשר בין הופעת אלצהיימר לבין פעילות גופנית. לשם כך, החוקרים גייסו 296 מבוגרים בגילאי 50 עד 90 שלא סבלו מפגיעה קוגניטיבית. משתתפי המחקר ענדו מד צעדים שעקב אחר הפעילות הגופנית שלהם. בנוסף, הם עברו בדיקות הדמיה שהעריכו הצטברות של חלבוני עמילואיד-בטא וטאו במוחם.
תוצאות המחקר הראו שאנשים שהיו בעלי רמות גבוהות של חלבוני עמילואיד-בטא במוח ונהגו לבצע פעילות גופנית הראו תהליך איטי יותר של התדרדרות קוגניטיבית ביחס לאנשים שלא ביצעו פעילות גופנית. כמו כן, אותם אנשים הראו הצטברות איטית יותר של חלבוני טאו במוח. כמו כן, בממוצע, אנשים שהלכו בין 3,000 ל-5,000 צעדים ביום חוו עיכוב של כשלוש שנים בירידה הקוגניטיבית. לעומת זאת, משתתפים שלא היו פעילים מבחינה גופנית סבלו מהצטברות מהירה של חלבוני טאו במוח.
"זה שופך אור על הסיבה לכך שחלק מהאנשים שנראים כאילו הם במסלול של מחלת אלצהיימר אינם מידרדרים מהר כמו אחרים", ד"ר ג'סמיר צ'אטוואל מהמחלקה לנוירולוגיה של אוניברסיטת מסצ'וסטס ג'נרל בריגהאם אשר עומדת בראש המחקר "הרגלים הקשורים לאורח החיים משפיעים ככל הנראה על השלבים המוקדמים ביותר של מחלת אלצהיימר, דבר המצביע על כך ששינויים באורח החיים עשויים להאט את הופעת התסמינים הקוגניטיביים."
