במחקר שפורסם בחודש שעבר בכתב העת Brain Behavior and Immunity, חוקרים יפנים זיהו נוגדנים עצמיים המכוונים ל"חלבון הידבקות סינפטית", neurexin 1α, בתת-קבוצה של חולי סכיזופרניה. כאשר הוזרקו לעכברים, הנוגדנים העצמיים גרמו לשינויים רבים הקשורים לסכיזופרניה.
מהו חלבון סינפטי, ומדוע הוא עשוי להיות קשור לסכיזופרניה? חלבוני היצמדות סינפטית הם חלבונים מיוחדים היוצרים קשרים פיזיים בין תאי המוח. הקשרים האלה, שנקראים סינפסות, מאפשרים לתאים לתקשר באמצעות העברת מולקולות בינם ובין עצמם. גם סינפסות וגם אוטואימוניות ידועות כקשורות לסכיזופרניה, ולכן צוות המחקר מהאוניברסיטה הרפואית והדנטלית של טוקיו החליט לחקור נוגדנים עצמיים המכוונים לחלבונים סינפטיים בחולים עם סכיזופרניה.
"בכ-2% מאוכלוסיית המטופלים שלנו, זיהינו נוגדנים עצמיים כנגד החלבון הסינפטי neurexin 1α, אשר מבוטא על ידי אחד התאים בסינפסה ונקשר לחלבונים המכונים נוירוליגינים בתא השני בסינפסה", אומר המחבר הראשי של המחקר הירוקי שיוואקו. "ברגע שזיהינו את הנוגדנים העצמיים האלה, רצינו לראות אם הם מסוגלים לגרום לשינויים הקשורים לסכיזופרניה".
כדי לעשות זאת, החוקרים בודדו נוגדנים עצמיים מחלק מחולי הסכיזופרניה והזריקו אותם לנוזל השדרה של עכברים, כך שהנוגדנים העצמיים יגיעו לתוך המוח. בעכברים אלה, הנוגדנים העצמיים חסמו את הקישור של neurexin 1α ונוירוליגין וגרמו לשינויים בסינפסות. מתן נוגדנים עצמיים אלה הביא לירידה במספר הסינפסות במוחם של עכברים ולהתנהגויות הקשורות לסכיזופרניה, כגון התנהגות חברתית מופחתת כלפי עכברים לא מוכרים ותפקוד קוגניטיבי מופחת.
