חוקרים בחנו את תפיסתם של רופאי משפחה על רישום אופיואידים לטיפול בכאב כרוני בכדי להבין טוב יותר את החסמים לרישום בטוח יותר בטיפול הראשוני. כמו כן החוקרים ניסו להבין איך ההבדל בנקודות המבט העשויות להיות מניעים פוטנציאליים להבדלים בפרקטיקה.
המחקר השתמש במבנה מחקר איכותני-גישושי. ראיונות חצי מובנים נוהלו ביוני ויולי 2017 עם 22 רופאי משפחה באונטריו (קנדה) וקודדו באופן אינדוקטיבי. ניתוח תמטי שימש לזיהוי נושאים וניתוח מסגרת חקר את השפעת הנתונים הדמוגרפים של רופא המשפחה על רישום תרופות.
שלושה נושאים עיקריים עלו: הפער בין תרגול רופאי המשפחה והפרקטיקה הנוכחית, המתח בין תפקיד רופא המשפחה והמטופל והציפייה מהמערכת, והשפעת אורך זמן העיסוק וחוזק מערכת היחסים הטיפולית על רישום אופיואידים. בקרב המשתתפים היתה תחושה גוברת כי רופאי המשפחה אינם תומכים במאמציהם לטפל בכאב כרוני. נראה כי ליותר שנים בפרקטיקה (15 שנים ומעלה) השפעה על דפוסי הפרקטיקה על ידי עליית האמון במערכות יחסים טיפוליות והפחתת ההסתמכות על הנחיות (לעומת ניסיון קליני).
החוקרים מצאו כי מספר שנות ניסיון בפרקטיקה משפיע על תגובת רופאי משפחה לראיות מתהוות, המחייבות יוזמות כדי לכלול אסטרטגיות המתואמות לאמונות אישיות. על היוזמות לעבור מעבר להפצה וחינוך כדי לצייד את רופאי המשפחה בכישורים הדרושים לניווט בשיחות טעונות רגשית. לחצים חיצוניים וציפיות המטופל שמות את רופאי המשפחה במרכז סיטואציה מאתגרת העלולה לגרום לסיכוי גבוה יותר לשחיקה בהשוואה לזו של עמיתיהם המומחים.
