מחקר בעכברים הראה שמחלת אטופיק דרמטיטיס כנראה מתפתחת בצורה שונה ממה שחשבו בעבר. הגילוי עשוי לאפשר פיתוח טיפולים חדשים למחלה.
מחקר שבוצע בארה"ב ופורסם בכתב העת Science Translational Medicine מציג תובנה חדשה לגבי האופן בו מתפתחת אטופיק דרמטיטיס. המחקר בדק את הופעת הנגעים בעכברים מהונדסים גנטית מכיוון שהנגעים היו דומים לאופן שבו מופיעה המחלה בבני אדם.
החוקרים ניתחו את ה-RNA של הנגעים של העכברים המהונדסים ושל דגימות אנושיות ומצאו קווי דמיון ביניהם. ה-RNA מעיד על גנים שהתא מבטא. החוקרים השתמשו בניתוח ה-RNA כדי לייצר טיפול נוגדן חד-שבטי, וכאשר העכברים קיבלו את הטיפול הזה, מצבם השתפר.
אטופיק דרמטיטיס, המכונה גם אקזמה היא מצב עור שכיח, הנחשב למחלה דלקתית, המשפיע על ילדים ומבוגרים. תסמיני המחלה כוללים עור יבש קשקשי ואדום, גירוד בעור, ונוזל שיוצא מהעור. אין כיום טיפול שמרפא אטופיק דרמטיטיס, אך יש מספר שמסייעים לשלוט על חומרת המצב.
למעשה, המחקר בוצע בזכות סטודנט בתוכנית לרפואת שיניים של אוניברסיטת פנסילבניה, שבדק איתותים דלקתיים בעכברים, והבחין במשהו חריג. הוא השתמש בעכברים מהונדסים גנטית שהוצא מהם גן שאחראי על חלק חשוב מהתגובה החיסונית (הגן נקרא IKKB).
העכברים פיתחו נגעים שכללו נשירת שיער, עיבוי של העור, קשקשים, ויצירת גלד. הנגעים נראו כמו אירוע דלקתי, אבל אצל העכברים האלה היתה אמורה להיות פעילות דלקתית מופחתת. את המשך המחקר ביצעו חוקרים מומחים לרפואת עור.
הם ניתחו את ה-RNA של תאי העור של העכברים וגילו שפיברובלסטים, תאים אשר חשובים לשמירת המבנה של הרקמות, לקחו חלק בהתפתחות הנגעים. הפיברובלסטים ללא הגן שכובה אצל העכברים הפעילו ביתר גם אחר (CCL11) שמייצר חלבון אחר שתורם לדלקת בצורה מוגזמת. המדענים השוו את ניתוח ה-RNA של העכברים ל-RNA בדגימות אנושיות ומצאו תוצאות דומות. מחברי המחקר כתבו שהממצאים שלהם מצביעים על תפקיד פוטנציאלי של תאי פיברובלסטים בגרימת הפרעות עור דלקתיות.
לאחר מכן, החוקרים השתמשו בטיפול נוגדנים חד שבטיים שכוון לחלבון שיוצר ביתר אצל העכברים המהונדסים, והטיפול הפחית את תגובת הדלקת.
מסקנת החוקרים היא שחוסר ויסות בפיברובלסטים גרם לגיוס תאים דלקתיים, ועיכוב הגן CCL11 הפחית את הדלקת. הם הוסיפו שהגן CCL11 עשוי לשמש יעד נוסף לתרופות וטיפולים המיועדים לטיפול ולריפוי של אטופיק דרמטיטיס.
