בחיפוש אחר תשובות על האופן שבו המוח פועל על רקע ליקוי שמיעה הקשור לגיל, חוקרים בג'ונס הופקינס אומרים שהם מצאו שעכברים זקנים הצליחו פחות מעכברים צעירים "לכבות" תאי מוח מסוימים שיורים באופן פעיל בעיצומו של רעש מהסביבה. התוצאה, הם אומרים, יוצרת צליל "מטושטש" שמקשה על המוח להתמקד בסוג אחד של צלילים – כמו מילים מדוברות – ולסנן את ה"רעש" שמסביב.
המחקרים החדשים, שתוארו ב-7 בדצמבר בכתב העת The Journal of Neuroscience, מצביעים על כך שמצב זה במוח הינו בר תיקון, וייתכן שניתן יהיה לטפל בליקוי שמיעה כזה על ידי אימון מחדש של המוח לנטרל את הנוירונים היורים בפראות.
"האוזן היא לא החלק העיקרי בתהליך השמיעה", אומר פטריק קנולד, פרופסור להנדסה ביו-רפואית באוניברסיטת ג'ונס הופקינס ובבית הספר לרפואה. קנולד מציין שרוב האנשים יחוו ליקוי שמיעה כלשהו אחרי גיל 65, כמו חוסר היכולת להתמקד בשיחות בודדות בבר או במסעדה. קנולד וצוותו תיעדו את הפעילות של 8,078 תאי מוח – נוירונים, באזור המוח השמיעתי של 12 עכברים בני מבוגרים (בני 16-24 חודשים) ו-10 עכברים צעירים (בני 2-6 חודשים).
ראשית, החוקרים התנו את העכברים ללקק פיית מים כשהם שומעים צליל. לאחר מכן, אותו תרגיל בוצע תוך כדי השמעת "רעש לבן" ברקע. ללא רעש הסביבה, העכברים הזקנים ליקקו את פיית המים בדיוק כמו העכברים הצעירים כששמעו את הצליל. כאשר החוקרים הציגו את הרעש הלבן, באופן כללי, העכברים הזקנים היו גרועים יותר בזיהוי הטון ובליקוק הפיה מאשר העכברים הצעירים.
