המטפלים של חולים עם ממאירות המטולוגית העוברים השתלת תאי גזע המטופואטיים הם חלק מהותי מתהליך התמיכה והטיפול במטופל לאורך תהליך השתלת תאי הגזע וההחלמה. עם זאת, אוכלוסיית מטפלים זו חווה צרכים פסיכו-סוציאליים אישיים עצומים שלעיתים קרובות לא נענות. רוב מרכזי ההשתלות דורשים מהמטופלים המתכוננים להשתלה לקבוע מטפל רשמי שמוכן לתמוך בחולה ב-100 הימים הראשונים לאחר ההשתלה, ומחקרים הראו שהיעדר מטפל ראשוני משמעותי עלול להשפיע לרעה על חווית ההשתלה ועל התוצאות הקליניות של המטופל. מחקרים הראו כי על אנשים אלו יש עומס נפשי משמעותי עקב הטיפולים, שיעורים גבוהים של מצוקה פסיכולוגית וירידה באיכות החיים.
המטפלים מתמודדים עם אינספור תחומי אחריות, הכוללים ניהול משטרי תרופות מורכבות, מעקב אחרי סיבוכים אפשריים הקשורים להשתלה, הכנת ארוחות בהתאם להנחיות לאחר ההשתלה, ותקשורת עם הצוותים הרפואיים של החולים. בנוסף, ישנה אחריות נוספת ולחץ הקשורים למזעור הסיכון לזיהום, שעלול להזיק לחולה המתאושש מהשתלת תאי גזע בגלל מצבו המדוכא החיסונית.
בספרות הרפואית חסרים נתונים המתארים אסטרטגיות התמודדות של מטפלים עם תהליך השתלת תאי הגזע והקשר בין ההתמודדות, איכות חיים והתוצאות הפסיכולוגיות באוכלוסייה זו. במחקר זה, עורכי המחקר חילקו שאלונים לאנשים שמטפלים בקבוצת מטופלים זו וחילקו את דרכי ההתמודדות ל-2 אסטרטגיות עיקריות – התמודדות שכוללת תמיכה רגשית והתמודדות אקטיבית והתמודדות שכוללת הימנעות, כלומר, האשמה עצמית והכחשה.
המחקר כלל 170 מטופלים בגיל חציוני של 53, מרביתם נשים (77%). השימוש בהתמודדות הכוללת תמיכה רגשית והתמודדות אקטיבית עם המצב הייתה קשורה במחקר בפחות סימפטומים של חרדה ודיכאון, ואיכות חיים טובה יותר. לעומת זאת, השימוש בהתמודדות שנמנעת מעיסוק במצב הרגשי של המטפל וכללה האשמה עצמית של המטפל, היה קשור ליותר סימפטומים של חרדה ודיכאון, ואיכות חיים פחות טובה. הממצאים של המחקר מדגישים את התפקיד המהותי של התמודדות ששמה דגש על רווחה פסיכולוגית ואיכות חיים.
