היפוגונדיזם היא תסמונת המתארת ירידה בתפקוד בלוטות המין. מטרת המחקר הבא היתה לבחון האם טיפול עם טסטוסטרון חליפי עבור גברים עם היפוגונדיזם קשור לסיכון מוגבר לאבנים בדרכי השתן.
החוקרים ביצעו מחקר עוקבה מבוסס אוכלוסייה תוך שימוש במידע ממאגר מידע צבאי גדול. במחקר נכללו גברים בגילאי 40-64 שנים, ללא היסטוריה קודמת של אבנים בדרכי השתן, שקיבלו טסטוסטרון חליפי ממושך בעקבות אבחנה של היפוגונדיזם בשנים 2006-2014.
החוקרים התאימו לכל אחד מהמשתתפים, לפי מאפיינים דמוגרפיים ומחלות רקע, מוטב אחר במאגר המידע שלא קיבל טסטוסטרון חליפי. התוצא המרכזי שנבדק במחקר היה סיכון מוחלט במשך שנתיים לאירוע של אבנים, תוך השוואה בין גברים שקיבלו טסטוסטרון חליפי לגברים בקבוצת הביקורת שלא קיבלו.
במעקב היו 26,586 זוגות. החוקרים זיהו 482 אירועים של אבנים במהלך שנתיים בקבוצת הגברים שלא קיבלו טסטוסטרון חליפי, בהשוואה ל-659 אירועים בקבוצת הגברים שקיבלו. ההשוואות הראו כי מדובר בהבדל עם מובהקות סטטיסטית בין שתי הקבוצות.
ההבדל נצפה גם אצל מטופלים שקיבלו טיפול מקומי וגם אצל מטופלים שקיבלו טיפול עם זריקות, אך לא אצל מטופלים שקיבלו את הטיפול בכדורים.
החוקרים לא מצאו הבדל מובהק באירועים של אבנים על בסיס אבחנה של פוליציטמיה שניונית, ששימשה כאינדיקטור לרמות טסטוסטרון גבוהות תחת טיפול.
לסיכום, החוקרים הסיקו כי היתה עלייה בסיכון המוחלט לאירועים של אבנים בדרכית השתן בקרב מטופלים שקיבלו טסטוסטרון חליפי בהשוואה למטופלים שלא קיבלו את הטיפול. הממצאים מדגישים את הצורך בחקר נוסף של הבסיס הפתופיזיולוגי של התצפית והשיקולים של הרופאים כאשר חושבים על הסיכונים והיתרונות של מתן טיפול טסטוסטרון חליפי למטופלים.
