גיל המעבר בנשים כולל בתוכו הסתגלות ביולוגית ושינויים גופניים, הכוללים בין היתר תחלואה נלווית. אולם, השינויים האלה אינם מהווים בהכרח את סופם של החיים המיניים והתפקוד המיני של הנשים. במחקר שנערך לאחרונה נבדקו המשתנים הנקשרים לסיכון לאי תפקוד מיני נשי ולהפרעות מיניות אחרות תחת טיפול הורמונלי.
במחקר השתתפו 210 נשים בנות 45-55, שנחלקו לשתי קבוצות: 107 נשים המשתמשות בטיפול הורמונלי מנופאוזלי וקבוצת ביקורת של 103 נשים שלא נטלו טיפול הורמונלי. הערכה של בעיות בתפקוד המיני נעשתה באמצעות שאלון תפקוד מיני שמילאו הנשים ובמקביל נבדק דימוי הגוף שלהן באמצעות שאלון. טיב היחסים עם בני הזוג נבדק גם הוא.
במחקר נמצא שנשים שמטופלות באמצעות טיפול הורמונלי היו בעלות דימוי גוף טוב יותר במהלך פעילות מינית ובעלות תפקוד מיני טוב יותר בכל התחומים, למעט תשוקה/עניין, איכות מערכות יחסים טובה יותר ושיעור נמוך יותר של אי תפקוד מיני או תלונות מיניות (למעט בעיות גירוי). עם זאת, על פי דיווח עצמי על התנהגויות מיניות, נראה כי הטיפול ההורמונלי לא שיחק תפקיד משמעותי.
נשים בעלות השכלה תיכונית ובעלות השכלה גבוהה, כמו גם נשים עם מספר פרטנרים היו בסיכון נמוך יותר לאי תפקוד מיני. לעומתן, נשים עם התנהגות חרדתית יותר במהלך פעילות מינית ועם תסמיני גיל מעבר חמורים יותר היו בסיכון גבוה יותר לבעיות בתפקוד המיני. השימוש בטיפול הורמונלי לא נקשר לסיכון מוגבר לאי תפקוד מיני.
מסקנות המחקר: בקרב נשים במעבר למנופאוזה, ההתנהגויות המיניות היו שונות בקרב מי שנטלה טיפול הורמונלי לעומת מי שלא נטלה טיפול הורמונלי. עם זאת, השימוש בטיפול הורמונלי לא נמצא קשור לשינוי בתפקוד המיני ולהורדת הסיכון לאי תפקוד מיני או להפרעות מיניות.
