סרטן השחלה הוא אחד מהאתגרים המשמעותיים ברפואת הנשים. למרות שהוא אינו הסרטן הנפוץ ביותר, הוא מדורג גבוה בסטטיסטיקת התמותה בקרב נשים, בעיקר בשל העובדה שבמקרים רבים הוא מאובחן בשלבים מתקדמים. אולם, בשנים האחרונות חלה התקדמות משמעותית בטיפול במחלה זו, ובמיוחד בתחום הרפואה המותאמת אישית.
יסודות סרטן השחלה
סרטן השחלה מתחיל ברקמות השחלה – האיברים האחראים על ייצור ביציות והורמונים נשיים. המחלה מסווגת למספר סוגים עיקריים, כאשר הנפוץ ביותר הוא הסרטן האפיתליאלי (כ-90% מהמקרים). סימני המחלה יכולים להיות מעורפלים וכוללים תחושת מלאות בבטן, כאבי בטן, שינויים בהרגלי יציאות או השתן וירידה בתיאבון.
האתגר המרכזי בסרטן השחלה הוא האבחון המוקדם. לרוב, המחלה מאובחנת רק כאשר התסמינים הופכים בולטים יותר, בשלבים מתקדמים. למרות זאת, בשנים האחרונות חל שיפור משמעותי ביכולת האבחון, כגון בדיקות הדמיה מתקדמות, בדיקות דם לסמנים כמו CA-125 ותשומת לב מוגברת לגורמי סיכון גנטיים.
מהפכת הטיפול המותאם אישית
אחד השינויים המשמעותיים ביותר בטיפול בסרטן השחלה הוא המעבר מגישה אחידה לכל המטופלות, לגישה המותאמת לפרופיל הגנטי והביולוגי הייחודי של כל מטופלת. גישה זו, הידועה כ"רפואה מותאמת אישית", מאפשרת טיפול ממוקד יותר ויעיל יותר.
טיפול בנשאיות מוטציות BRCA ו-HRD
אחת ההתפתחויות המשמעותיות בשנים האחרונות היא ההבנה של תפקיד המוטציות בגנים BRCA1 ו-BRCA2 בהתפתחות סרטן השחלה. כ-15%-20% ממקרי סרטן השחלה קשורים למוטציות בגנים אלה.
מוטציות BRCA פוגעות ביכולת התאים לתקן נזק ל-DNA באמצעות מנגנון תיקון המכונה תיקון רקומבינציה הומולוגי (Homologous Recombination Repair, HRR). כאשר מנגנון זה פגום, מתפתח מצב של חסר ברקומבינציה הומולוגית (Homologous Recombination Deficiency, HRD).
מחקרים הובילו לפיתוח של סוג חדש של תרופות המכונות מעכבי PARP, כגון אולפריב (Olaparib), נירפריב (Niraparib) ורוקפריב (Rucaparib). התרופות האלו עובדות על עיקרון של "תמותה סינתטית" (synthetic lethality) שבו תאים עם פגם במנגנון HRR הופכים תלויים במנגנון תיקון אחר המבוסס על האנזים PARP. כאשר גם PARP מעוכב, התאים הסרטניים אינם מסוגלים לתקן נזק ל-DNA ומתים.
מחקר SOLO-1י(2018) הראה כי טיפול אחזקה באולפריב לאחר כימותרפיה בנשים עם מוטציות BRCA הפחית את הסיכון להתקדמות המחלה בכ-70% ואף שיפר הישרדות. מחקרים מאוחרים יותר, כמו PRIMAי(2019), הרחיבו את היתרונות של מעכבי PARP גם למטופלות עם HRD וללא מוטציות BRCA. מחקר PAOLA-1י(2019) הראה שהשילוב של אולפריב עם הנוגד-אנגיוגנזה בווציזומאב (Bevacizumab) היה יעיל במיוחד במטופלות עם HRD.
כיום, מעכבי PARP מהווים טיפול סטנדרטי ראשון מסוגו המותאם אישית לפרופיל הגנטי של המטופלת ומאפשרים את בחירת הטיפול האופטימלי, הארכת זמן ללא התקדמות המחלה, שיפור בהישרדות ופרופיל שונה של תופעות הלוואי.
טיפולים מותאמים אישית עם רצפטור FOLATE
ביטוי יתר של קולטן הפולאט (Folate Receptor Alpha, FRα) נע בין 36% לבין 80% מסרטני השחלה האפיתליאליים, וכמעט אינו מבוטא ברקמות נורמליות, ולכן הופך אותו למטרה אידיאלית לטיפולים ממוקדים.
אחת הגישות המבטיחות היא שימוש בצמידי תרופה-נוגדן (Antibody-Drug Conjugates, ADCs). צמידים אלה מורכבים מנוגדן המזהה את FRα קישור ותרופה ציטוטוקסית. הנוגדן מוביל את הצמיד לתאים המבטאים FRα ולאחר קשירה, הצמיד נכנס לתא והתרופה הציטוטוקסית משתחררת בתוכו.
מירבטוקסימאב סורביקסימאב (Mirvetuximab Soravtansine) היא ה-ADC הראשון המכוון נגד FRα שנבדק במחקר SORAYAי(2022). מירבטוקסימאב הראה שיעור תגובה של כ-32% במטופלות עם סרטן שחלה עמיד לפלטינום ורמות גבוהות של ביטוי FRα שכבר קיבלו טיפולים קודמים רבים. מחקר MIRASOLי(2023) אישר את היתרונות של תרופה זו והראה הארכה משמעותית בהישרדות ללא התקדמות המחלה.
גישה נוספת שעדיין נמצאת בשלבי מחקר היא שימוש בתרופות קטנות המתחזות לחומצה פולית כדי להיכנס לתא דרך FRα, למשל, וינטפוליד (Vintafolide).
טיפולים לחולות עם HER2 +3
HER3י(Human Epidermal Growth Factor Receptor 3) הוא קולטן ממשפחת HER שהתברר כי הוא מעורב בהתקדמות סרטן השחלה. ביטוי יתר של HER2 (המוגדר כ+3 בהערכה אימונוהיסטוכימית) נמצא בעד 35% ממקרי סרטן השחלה ומהווה גורם פרוגנוסטי שלילי.
טרנסטוזומאב דרוקסטקאן (Transtuzumab Deruxtecan) הוא טיפול מצומד של עם טיפול כימי מכוון לתאי גידול על ידי נוגדן ספציפי כנגד HER2, רצפטור אשר נבדק במחקר Destiny-PanTumor 02 שכלל גם גידולי שחלה עם אחוזי תגובה של כמעט 67%.
תרופות נוספות מכוונות נגד חלבונים אחרים ממשפחת HER נמצאות תחת מחקרים עם פוטנציאל טיפולי. בנוסף נבדקים שילובים של מעכבי PARP עם אימונותרפיה, שעדיין לא מהווים סטנדרט טיפולי.
מבט לעתיד: כיוונים חדשים במחקר
המחקר בתחום סרטן השחלה ממשיך להתפתח בכיוונים מבטיחים הכוללים גישות משולבות – שילובים של מעכבי PARP עם אימונותרפיה, תרופות נוגדות-אנגיוגנזה, או גישות ממוקדות אחרות.
כמו כן, ביופסיה נוזלית (Liquid Biopsy): ופיתוח בדיקות דם לזיהוי DNA של גידול הסובב בדם (ctDNA) לאבחון מוקדם, ניטור תגובה לטיפול, וזיהוי מוקדם של הישנות.
בנוסף, פיתוח מודלים תלת-ממדיים של גידולים ממטופלות ספציפיות יאפשר בדיקת תרופות מחוץ לגוף המטופלת לפני מתן הטיפול. זאת, לצד רפואה מדויקת מבוססת בינה מלאכותית העושה שימוש באלגוריתמים לניתוח נתונים לזיהוי מסלולים ביולוגיים פגיעים ספציפיים לכל מטופלת.
תקווה באופק
בעשור האחרון חלה התקדמות משמעותית בהבנת הביולוגיה של סרטן השחלה, באבחון המחלה ובפיתוח טיפולים מותאמים אישית. טיפולים אלה, המבוססים על המאפיינים הגנטיים והמולקולריים הייחודיים של הגידול בכל מטופלת, מספקים תקווה חדשה.
בעוד שסרטן השחלה עדיין מהווה אתגר משמעותי, הכלים החדשים העומדים לרשותנו – מזיהוי נשים בסיכון גבוה, דרך אבחון מוקדם יותר, עד לטיפולים מותאמים אישית – מאפשרים לנו להיות אופטימיים יותר מאי פעם.
לנשים המתמודדות עם המחלה, המסר הוא של תקווה ושל חשיבות האבחון המוקדם ככל הניתן. כמו כן, יש חשיבות רבה לייעוץ גנטי למשפחות עם היסטוריה של סרטן שחלה, שד, או מעי גס, לזיהוי מוטציות BRCA ואחרות.
עם המשך המחקר והפיתוח, אנו מקווים לראות בעתיד הקרוב טיפולים יעילים עוד יותר, שיהפכו את סרטן השחלה ממחלה מאיימת למחלה כרונית הניתנת לניהול ואף לריפוי.
