בעבר נהגו רופאים לחשוש מטיפול תרופתי בהשמנה בגיל המבוגר. החשש היה מובן: האם ירידה במשקל בגיל 70 או 80 תוביל לאובדן שריר? האם תעלה את הסיכון לנפילות? האם תגרום לתת-תזונה? ואולי בכלל עדיף “לא לגעת?”
המושב השני בכנס החברה הישראלית לחקר וטיפול בהשמנה, שהוקדש כולו לטיפול בהשמנה בגיל השלישי, סיפק תשובות מעודדות ומבוססות מחקר. המסר שחזר בכל ההרצאות היה ברור: הגיל אינו מהווה התוויית נגד לטיפול. להפך. כאשר הטיפול נעשה נכון, תוך הקפדה על תזונה, פעילות גופנית ומעקב רפואי, הוא עשוי לשפר לא רק את המשקל, אלא גם את איכות החיים, הניידות, העצמאות והבריאות המטבולית.
ד”ר נגה מינסקי: האם תרופות GLP-1 בטוחות גם בגיל השלישי?
את המושב פתחה ד”ר נגה מינסקי בסקירת הנתונים החדשים שהוצגו השנה בכנס האירופי להשמנה (ECO 2026) על יעילות ובטיחות תרופות ממשפחת GLP-1 בקשישים.
אחת השאלות המרכזיות בעולם הגריאטריה היא האם מטופלים מעל גיל 65 מפיקים מהטיפול אותה תועלת כמו מטופלים צעירים יותר. התשובה, לפחות לפי הנתונים העדכניים, היא כן.
בניתוח מאוחד pooled analysis של מחקרי STEP עם סמגלוטייד, שכלל אלפי מטופלים, נמצא כי המשתתפים בני 65 ומעלה – שהיוו כ-8% מכלל אוכלוסיית המחקר – ירדו במשקל בשיעור דומה לזה של המשתתפים הצעירים יותר. בנוסף, נרשם שיפור דומה בהיקף המותניים, בלחץ הדם, ברמות השומנים בדם ובמדדים קרדיו־מטבוליים נוספים.
גם התרופה הפומית החדשה אורפורגליפרון סיפקה נתונים מעודדים. בניתוחים שהוצגו בכנס נמצא כי מטופלים מבוגרים השיגו ירידה במשקל דומה, ולעיתים אף גדולה יותר, במיוחד במינונים הגבוהים.
ומה לגבי הבטיחות?
ד”ר מינסקי הדגישה כי אכן נרשמה שכיחות גבוהה יותר של נפילות במבוגרים שטופלו בסמגלוטייד, אולם באופן מעניין לא נמצאה עלייה בשברים. למעשה, שיעור השברים הגבוה ביותר נרשם דווקא בקבוצת הפלצבו. החוקרים מעריכים שהירידה במשקל עשויה לשפר את הניידות והתפקוד בטווח הארוך, אך יש להקפיד על מניעת התייבשות, טיפול בסחרחורת ובחולשה זמנית בתחילת הטיפול.
המסר החשוב ביותר היה שאין לשלול טיפול רק בגלל הגיל. יש לבחור בקפידה את המטופלים, להתאים מינונים באופן הדרגתי ולעקוב אחר מצבם התפקודי.
ד”ר יפית קסלר: בגיל השלישי לא מודדים רק קילוגרמים – מודדים עצמאות
אם בעבר הצלחת הטיפול נמדדה במספר הקילוגרמים שירדו, הרי שבגיל השלישי היעד שונה לחלוטין. ד”ר יפית קסלר הסבירה כי מטרת הטיפול אינה רק ירידה במשקל, אלא בראש ובראשונה שימור התפקוד, מניעת שבריריות (Frailty), שמירה על מסת השריר והמשך חיים עצמאיים.
לכן, עוד לפני תחילת הטיפול, מומלץ לבצע הערכה תפקודית מלאה: בדיקת כוח לחיצה (Handgrip Strength) מבחן קימה מכיסא, הערכת מהירות הליכה, ובמידת האפשר גם בדיקת הרכב גוף באמצעות DXA או BIA. גישה זו תואמת את המלצות קבוצת העבודה האירופית לסרקופניה (EWGSOP2) המדגישה כי כוח השריר חשוב לא פחות ממסת השריר.
אחד הנושאים המרכזיים בהרצאה היה צריכת החלבון. לדבריה, מטופלים מבוגרים המטופלים בתרופות להשמנה זקוקים לכמות חלבון גבוהה יותר מזו של האוכלוסייה הכללית. ההמלצה היא 1.6–1.2 גרם חלבון לכל קילוגרם של משקל יעד, כאשר עדיף לפזר את הצריכה לאורך היום ולהגיע לכ-30-25 גרם חלבון בכל ארוחה. פיזור כזה מאפשר גירוי חוזר של סינתזת חלבון בשריר ומסייע להפחית את אובדן מסת השריר.
ד”ר קסלר הזהירה גם מפני הסתמכות מוגזמת על חטיפי חלבון ומזונות אולטרה־מעובדים. למרות תכולת החלבון הגבוהה שלהם, הם אינם מספקים את מכלול הרכיבים התזונתיים הקיימים במזון טבעי ועלולים לעודד אכילה שאינה מווסתת היטב על ידי מנגנוני השובע.
ד”ר דניאל חרמון: הגוף המבוגר פחות סלחן לתופעות הלוואי
ד”ר דניאל חרמון התמקדה בשאלה שמעסיקה כל רופא המטפל בקשישים: כיצד ניתן למנוע את תופעות הלוואי של התרופות? לדבריה, מערכת העיכול משתנה באופן טבעי עם הגיל. הלחץ בסוגר הוושט יורד, ריקון הקיבה איטי יותר, תנועתיות המעי פוחתת, ותחושת הצמא נחלשת.
כאשר מוסיפים לכך תרופות ממשפחת GLP-1, המאיטות אף הן את ריקון הקיבה, ברור מדוע מטופלים מבוגרים רגישים יותר לבחילות, מלאות, עצירות ולעיתים גם ירידה לא מספקת בצריכת המזון.
התופעה השכיחה ביותר היא עצירות, כאשר כמחצית מתופעות הלוואי מופיעות כבר במהלך החודש הראשון לטיפול. כדי להתמודד עם הבעיה המליצה ד”ר חרמון על מספר צעדים פשוטים אך יעילים: שתייה מספקת לאורך כל היום, שילוב סיבים תזונתיים באופן הדרגתי, שימוש בשייקים עשירים בחלבון ובסיבים כאשר קשה לאכול, והקפדה על פעילות גופנית.
היא הציגה גם נתונים מעניינים על קיווי, שמחקרים הראו כי הוא עשוי לשפר את תדירות היציאות בזכות תכולת הסיבים והאנזימים שבו. בנוסף המליצה לשלב ביצים בתפריט, בשל תכולת הכולין, הלוטאין וחלבון איכותי, רכיבים החשובים לבריאות השריר והמוח.
נושא נוסף שזכה להתייחסות היה אבני מרה. ירידה מהירה במשקל מגבירה את הסיכון להיווצרותן, ולכן חשוב שלא להימנע לחלוטין משומן. שילוב של שומנים בריאים בכמות מתונה מסייע להתכווצות תקינה של כיס המרה ולהפחתת הסיכון.
ד״ר יאיר להב: השריר הוא התרופה החשובה ביותר
את המושב חתם יאיר להב בהרצאה שעסקה בשימור המסה הרזה. בשנים האחרונות התעורר חשש כי תרופות ההרזיה גורמות לאובדן שריר. להב הציג תמונה מאוזנת יותר.
לדבריו, “חוק הרבע” מוכר היטב כבר עשרות שנים: בכל ירידה משמעותית במשקל, כרבע מהמשקל שאובד מגיע מהמסה הרזה, בין אם הירידה מושגת באמצעות דיאטה, פעילות גופנית, תרופות או אפילו ניתוח בריאטרי.
עם זאת, מחקרים חדשים מצביעים על כך שכאשר משלבים אימוני התנגדות וצריכת חלבון מספקת, ניתן להפחית באופן משמעותי את אובדן השריר ואף לגרום לכך שעיקר הירידה תהיה ממסת השומן. סקירה שיטתית עדכנית על סמגלוטייד מצאה כי אף שמסת השריר עשויה לרדת במידה מסוימת, היחס בין מסת השריר למשקל הגוף דווקא משתפר, משום שמסת השומן יורדת בשיעור גדול יותר.
להב הסביר את תפקידו של מסלול mTOR – “מנהל העבודה” של התא – האחראי על בניית חלבוני השריר. כדי להפעיל אותו נדרשים גם גירוי מכני באמצעות אימוני כוח וגם אספקה מספקת של חומצות אמינו חיוניות, במיוחד לאוצין וארגינין.
הוא הדגיש כי אפילו שניים עד שלושה אימוני כוח בשבוע, המותאמים ליכולות המטופל, יכולים לשנות באופן משמעותי את הרכב הגוף ואת התפקוד.
רעיון פרקטי נוסף שהציג היה שימוש בסרט מדידה פשוט. לדבריו, כל ירידה של כ-0.8 ס”מ בהיקף הבטן בגובה הטבור משקפת בקירוב ירידה של קילוגרם אחד של שומן, כלי פשוט שיכול לעודד מטופלים גם כאשר המשקל אינו משתנה במהירות.
העתיד של רפואת ההשמנה בגיל השלישי
המושב כולו שיקף את השינוי הגדול שעובר התחום. אם בעבר רופאים חששו לטפל בהשמנה בגיל המבוגר, הרי שכיום מתברר כי דווקא טיפול נכון עשוי לשפר את הבריאות, להפחית סיכון קרדיו־מטבולי, להקל על כאבי מפרקים, לשפר ניידות ואיכות חיים ואף לאפשר למטופלים לשמור על עצמאותם לאורך שנים.
המסר המרכזי שחזר בכל ההרצאות היה כי תרופות לבדן אינן מספיקות. הצלחת הטיפול תלויה בשילוב נכון של מינון מדורג, מעקב רפואי צמוד, תזונה עשירה בחלבון, פעילות גופנית ובעיקר אימוני כוח, ניטור תפקודי ושמירה על איכות החיים.
זהו למעשה השינוי הגדול ברפואת ההשמנה של שנת 2026: המטרה כבר אינה רק להוסיף שנים לחיים, אלא להוסיף חיים לשנים.