מחלת האיידס החלה כמחלה קטלנית, אך כבר יותר מ-20 שנה מדובר במחלה כרונית שניתן לחיות איתה. מרפא אמנם אין, אך יש דרכים להימנע מהדבקה או לטפל בה ביעילות. ד"ר שרון רייספלד, רופאה בכירה ביחידה למחלות זיהומיות ב"הלל יפה", מבקשת להדגיש: "אף אחד לא חסין בפני הדבקה. גשו להיבדק!".
מחלת האיידס נגרמת על ידי נגיף בשם HIV שפוגע במערכת החיסונית עד שהיא נחלשת, כושלת ומפסיקה להגן על הגוף. המחלה המידבקת התפשטה במהירות, גרמה למותם של מיליונים ברחבי העולם ובשנות ה-80 נחשבה למגיפה שאין לה מרפא והידבקות בה משמעה גזר דין מוות. בתחילה תויג הנגיף בעיקר עם הקהילה ההומוסקסואלית, אך מזמן כבר ברור שהוא יכול להגיע לכל חלקי האוכלוסיה ללא הבדל מין, גיל, דת או נטייה מינית.
בשנת 1996 נרשמה פריצת דרך משמעותית מבחינה רפואית – טיפול תרופתי משולב הידוע בכינוי "הקוקטייל", המורכב מתרופות שמעכבות את קצב התרבות הנגיף. הטיפול הזה הפך את האיידס ממחלה קטלנית למחלה כרונית שניתנת לטיפול. מסיבה זו, כבר לא מקובל להשתמש במונח "מחלת האיידס" אלא במושג אדם שחי עם HIV. לרגל יום האיידס הבינלאומי, ד"ר שרון רייספלד, רופאה בכירה ביחידה למחלות זיהומיות ובמרפאת HIV של המרכז הרפואי הלל יפה, מציגה שש עובדות שחשוב לזכור לגבי איידס:
הידבקות
הדבקה בנגיף HIV מתרחשת רק במגע בין נוזלי גוף. לדוגמה, ניתן להידבק על ידי מגע עם דם, זרע, הפרשות מהנרתיק, שליה וחלב אם (כלומר במגע מיני, עירוי דם, לידה והנקה). לא ניתן להידבק בנגיף דרך נוזלים אחרים כמו רוק, דמעות, זיעה, קיא, נזלת, שתן או צואה. מגע בעור שלם (שאינו פצוע) אינו מידבק. לא ניתן להידבק גם באמצעות לחיצת יד, חיבוק, נשיקה צרפתית, כלי אוכל משותפים, ישיבה על אותה אסלה או שימוש במגבת משותפת. לא ניתן להידבק באמצעות בעלי חיים, גם לא מעקיצת יתוש.
מניעה
אחת הדרכים היעילות והחשובות ביותר למניעת הדבקה היא שימוש בקונדום בקיום יחסי מין מכל סוג שהוא. דרך זו יעילה גם במניעת מחלות אחרות המועברות במין, ששכיחותן עולה בשנים האחרונות בארץ ובעולם. דרך נוספת היא שימוש בתרופות כנגד הנגיף סביב מגע מיני לא מוגן (PrEP) – שיטה שהוכחה כמפחיתה את הסיכון להדבקה במידה שמדובר בסיכון גבוה. עם זאת, זה מצריך מעקב קבוע כדי לוודא שאין הדבקה בנגיף ה-HIV ובמחלות מין אחרות. חשוב לדעת שהטיפול הזה נכלל בישראל בסל הבריאות.
זיהוי ואבחון
לא ניתן לזהות אם מישהו חי עם HIV או איידס על פי מראה חיצוני. הדרך היחידה לאבחן היא באמצעות בדיקה ספציפית למטרה זו של גילוי הנגיף. בדיקת הדם יכולה לזהות את הנגיף מספר שבועות מרגע ההדבקה, אולם במידה שהיה מגע בסיכון גבוה, נוכל לומר רק לאחר שישה חודשים באופן ודאי שלא היתה הדבקה.
כשליש מהאבחנות של HIV בישראל נעשות בשלב מתקדם יחסית של המחלה, כאשר ישנה כבר פגיעה במערכת החיסון בגוף ויש הופעה של מחלות שמעלות את החשד לאיידס, מה שאומר שצריך לשפר את האבחון המוקדם ולעודד אנשים להיבדק, בעיקר בצמתים חשובים כמו הריון, פרטנר/ית חדש/ה ביחסי מין, הופעת מחלת מין אחרת ועוד. מובן שככל שהאבחנה תיעשה מוקדם יותר ומי שנושא את הנגיף יטופל מהר יותר, כך צפויים לו פחות סיבוכים ומחלות זיהומיות.
תגובה מיידית
ישנם מקרים מסוימים שבהם מגע מיני לא מוגן או חשיפה לדם נחשבים למגע בסיכון גבוה ודורשים התייחסות מיידית להפחתת הסיכון להדבקה. במקרה שהחשיפה או המגע התרחשו טרם חלפו 72 שעות, יש לפנות מיד לרופא המטפל או ישירות למלר"ד (חדר מיון) בכדי להתייעץ ולשקול האם יש צורך בטיפול מונע (PEP). טיפול כזה, כאשר יש הצדקה רפואית, אם יינתן מוקדם וקרוב ככל האפשר למגע, ניתן למשך 4 שבועות ומפחית למינימום את הסיכון להדבקה בנגיף.
חשיבות הטיפול
מי שמטופל יזכה לתוחלת חיים מלאה כמעט כמו אדם ללא HIV. בנוסף, הוא יפחית את הסיכון לסיבוכים הנובעים מהנגיף עצמו ומזיהומים ומחלות נלוות המופיעות בשכיחות גבוהה באנשים עם HIV, בעיקר אם הם ללא טיפול תרופתי. בנוסף לכך, נשא של הנגיף שמקבל טיפול תרופתי יעיל והדוק, והוירוס מגיע למצב שהוא בלתי מדיד בדם שלו (undetectable) – כלומר הוא ברמה כל כך נמוכה שלא ניתנת למדידה בבדיקת דם – אינו מידבק. מכאן, בין היתר, החשיבות באבחון מוקדם וטיפול מהיר.
הדבר נכון וחשוב גם בנשים הרות – אישה בהריון שהיא נשאית ומקבלת טיפול יעיל והנגיף בדמה בלתי מדיד אינה מידבקת לעובר. כל אישה בהריון, בשלב התכנון או לכל המאוחר בשליש הראשון, צריכה להיבדק לנגיף ה-HIV בכל הריון מחדש, כדי שאם היא תתגלה כנשאית היא תקבל טיפול תרופתי מיידי ולא תדביק את העובר.
סימפטומים
כשליש מהחולים עלולים לפתח מחלת חום בלתי ספציפית בשבועות שלאחר ההדבקה. המחלה הזו יכולה להיות מלווה בתסמינים, קרי כאב ראש, גרון, פריחה, כאבי פרקים, הגדלת בלוטות לימפה ועוד, והיא חולפת מעצמה בתוך ימים עד שבועות. בשאר המקרים לא יופיעו סימפטומים ומי שנדבק לא יוכל לחשוד בכך אלא אם ייבדק באופן יזום לשלול מחלות מין בכלל ו- HI בפרט. אם מופיעים זיהומים לא שגרתיים או זיהומים בשכיחות גבוהה באדם בריא בדרך כלל, זה עלול להיות הסימן הראשון שמדובר ב-HIV ויש לערוך בדיקה לאימות או לשלילת האבחנה זו.
