מחלת צ'אגאס משפיעה על כ-6 מיליון אנשים רק באמריקה הלטינית והיא אחת הסיבות המובילות למוות באזור זה. מחלה זיהומית זו, המכונה גם טריפנוסומיאזיס אמריקאית, נגרמת על ידי הטפיל ״טריפנוזומה קרוזי״ (T.cruzi). עם זאת, למרות היותם במגע עם הטפיל, אוכלוסיות האמזונס כמעט ולא סובלות ממחלת צ'אגאס. מחקר זה יצא לברר מדוע.
המחקר ניתח את הנתונים הגנטיים של 118 אנשים בני זמננו מ-19 אוכלוסיות שונות באמזונס כדי למצוא עקבות של הסתגלות גנטית לסביבת יערות הגשם באמזונס. "התמקדנו במציאת ראיות לברירה טבעית חיובית הקשורה למחלות טרופיות ביבשת אמריקה". מציינת טביטה הונמאייר, חוקרת ראשי במכון לביולוגיה אבולוציונית שהובילה את המחקר.
באמצעות ניתוח הגנים, החוקרים מצא גרסה של הגן PPP3CA שחזרה על עצמה בתדירות גבוהה בתושבי האמזונס, שיכולה להיות אחראית לעמידות זו למחלת צ׳אגאס. כדי לאמת את יעילותו, בוצעו מחקרים פונקציונליים במעבדה. בדרך זו, החוקרים גילו כי גרסה זו של הגן PPP3CA מפחיתה את הסיכון לזיהום על ידי צ׳אגאס.
הגן PPP3CA מקודד לייצור של חלבון מפתח בהפעלת תאי מערכת החיסון ובהכנסה של הטפיל T.cruzi לתאים האנושיים. מחקר זה זיהה כי גרסה זו של הגן נפוצה מאוד באוכלוסיות האמזונס, וכי הגן מתבטא ברקמת הלב ובתאי החיסון.
בוצעו מחקרים פונקציונליים עם רקמת תאי לב באמצעות תאי גזע – תאים הנושאים את היכולת להתמיין ולהפוך לכל תא בגוף – שחלקם הכילו את וריאנט הגן PPP3CA שנמצא בשכיחות גבוהה באוכלוסיות האמזונס. התוצאות הראו כי הטפיל לא מצליח להדביק את תאי הלב כאשר יש להם את הגרסה הגנטית שהתגלתה באנשי האמזונס.
