קילוגרמים שאדם עולה בשנות ה-20 אינם משפיעים על בריאותו באותו האופן כמו אלה שיעלה בשנות ה-50 לחייו. מחקר שבחן נתוני עלייה במשקל בקרב בני גילאי 17 עד 60 באוניברסיטת לונד שבשבדיה העלה כי דווקא עלייה במשקל בשלב מוקדם של הבגרות מותירה את החותם המשמעותי ביותר על תוחלת החיים.
המחקר עקב אחר יותר מ-600,000 משתתפים, אשר משקלם נמדד לפחות שלוש פעמים, למשל בתחילת היריון, בגיוס לצבא או במסגרת מחקרים שונים. במהלך תקופת המעקב נפטרו 86,673 גברים ו-29,076 נשים. בממוצע, גברים ונשים כאחד עלו כ-0.4 ק׳׳ג בשנה. במקום להתמקד בהשמנה כפי שהיא נמדדת בנקודת זמן אחת בלבד, המחקר בחן כיצד שינויים מצטברים במשקל לאורך הבגרות משפיעים על הבריאות.
מהממצאים עלה כי אנשים שעלו במשקל בקצב מהיר יותר היו חשופים לסיכון גבוה יותר לתמותה ממחלות הקשורות להשמנה. מי שפיתחו השמנה (מדד BMI של 30 ומעלה) בין הגילאים 17 ל-29 היו בעלי סיכון גבוה בכ-70 אחוז למוות מוקדם, בהשוואה לאנשים שלא הגיעו להשמנה לפני גיל 60.
לדברי הואין לה, דוקטורנטית באוניברסיטת לונד והכותבת הראשית של המחקר, הסבר אפשרי לכך הוא שאנשים שמפתחים השמנה בגיל צעיר נחשפים לאורך תקופה ממושכת יותר להשפעות הביולוגיות של עודף משקל.
חריג מעניין נמצא בקרב נשים. בכל הנוגע לסרטן, עיתוי העלייה במשקל לא שינה את רמת הסיכון, שהייתה דומה ללא קשר לגיל שבו עלו במשקל. אם חשיפה ממושכת להשמנה הייתה הגורם המרכזי, עלייה מוקדמת הייתה אמורה להגביר את הסיכון, אך לא כך התרחש. החוקרים מעלים השערה כי שינויים הורמונליים הקשורים לגיל המעבר עשויים למלא תפקיד בתמונה זו.
נקודת חוזק מרכזית של המחקר היא השימוש במדידות משקל אובייקטיביות וחוזרות, ברובן בידי צוות רפואי, במקום הסתמכות על זיכרון המשתתפים לגבי משקלם בעבר. גישה זו תורמת לאמינות הממצאים ומבדילה את העבודה ממחקרים מוקדמים יותר בתחום.
