מחקר חדש שקושר את מיקום הפגיעה המוחית לרמות הדיכאון בחולים בעקבות הפציעה זיהה שתי רשתות מוחיות נפרדות: אחת הקשורה לתסמיני דיכאון חזקים ואחת הקשורה לירידה בתסמיני הדיכאון. המחקר הגדול, שהובילו חוקרים מ-University of Iowa Health Care, מרחיב על ממצאים קודמים ומציע כי רשתות מוחיות אלה עשויות להיות מטרות פוטנציאליות לטיפולי נוירומודולציה בדיכאון.
טיפולי נוירומודולציה – טיפולים כגון גירוי מגנטי טרנס-גולגולתי, או גירוי מוחי עמוק – הם טיפולים לא תרופתיים חדשים להפרעות במצב הרוח. עם זאת, ההבנה לאילו אזורים במוח להתמקד כדי לקבל את האפקט הטיפולי הטוב ביותר עדיין מוגבלת.
הממצאים החדשים, שהתפרסמו בכתב העת Brain, השתמשו בסריקות הדמיה מוחית ובציוני דיכאון מ-526 מטופלים בעלי אזורים מסוימים של פגיעה מוחית כתוצאה משבץ מוחי או מסוג אחר של פגיעה מוחית טראומטית. ניתוח סטטיסטי מפורט של נתוני המטופלים איפשר לחוקרים לתאם את מיקומי הנגעים במוח עם רמות הדיכאון שחוו המטופלים בחודשים שלאחר הפגיעה המוחית.
"מצאנו כמה תוצאות מעניינות מאוד שזיהו מבנים מוחיים ספציפיים שהיו קשורים לרמות גבוהות יותר של דיכאון, ובאופן מפתיע, מצאנו גם כמה אזורים שהיו קשורים לרמות נמוכות מהממוצע של דיכאון." אומר ניקולס טראפ, רופא, עוזר פרופסור לפסיכיאטריה והמחבר הראשי של המחקר.
באמצעות נתונים מסריקות מוח תפקודיות של נבדקים בריאים כדי להבין כיצד המבנים האלה קשורים זה בזה, החוקרים גילו אז שאזורי הסיכון והחוסן לא היו מפוזרים באופן אקראי בתוך המוח. במקום זאת, האזורים הקשורים בצורה החזקה ביותר לדיכאון חמור עלו בקנה אחד עם הצמתים של הרשת המוחית המעורבת בכיוון מחדש של משימות, תשומת לב ועיבוד רגשות. מנגד, אזורי עמידות לדיכאון היו חלק מרשת המכונה רשת ברירת המחדל, שנחשבת למעורבת בהתבוננות פנימית, או בחשיבה עצמית.
