אלצהיימר

האם תקופת פוריות ארוכה יותר מגבירה את הסיכון לאלצהיימר אצל נשים?

מחקר מצא קשר בין תקופה ארוכה יותר בין הופעת הווסת לגיל המעבר לבין רמות גבוהות יותר של סמנים ביולוגיים לאלצהיימר

אישה בהריון. אילוסטרציה
אישה בהריון. אילוסטרציה

מחקר הראה כי יש קשר בין חשיפה ממושכת לאסטרוגן שנובע מתקופת פוריות ארוכה אצל נשים, לרמות גבוהות יותר של סמנים ביולוגיים של מחלת אלצהיימר אצל נשים מבוגרות רגילות מבחינה קוגניטיבית. רמת האסטרוגן אצל נשים מתחילה לעלות לקראת קבלת הווסת, מגיעה לשיא בסביבות גיל 35, משם מתחילה ירידה משמעותית של ההורמון בגיל המעבר.

המחקר הצביע על כך שתקופת רבייה ארוכה יותר, כלומר,  משך זמן ארוך יותר בין הופעת המחזור הראשון ועד הכניסה לגיל המעבר, היתה קשורה לרמות נמוכות יותר של עמילואיד בטא 1-42 (Aβ42), רמות גבוהות יותר של טאו זרחני (p-tau) ורמה נמוכה יותר היחס בין Aβ42 לבין עמילואיד-בטא 1-40 (Aβ42 / Aβ40), בנוזל המוח והשדרה (CSF) של נשים. המחקר, שניתח נתונים שנאספו על פני תקופה של 25 שנה, נערך באוניברסיטת גוטנברג בשבדיה ופורסם הכתב העת Menopause.

לנשים יש סיכון גבוה יותר לחלות באלצהיימר בהשוואה לגברים. במשך תקופה ארוכה, ההבדל בין המינים בסיכון לאלצהיימר הוסבר רק על ידי העובדה שנשים חיות זמן רב יותר מגברים. עם זאת, ישנן עדויות לכך שההבדל בתוחלת החיים בין גברים לנשים אינו יכול להסביר את כל ההבדלים בסיכון לדמנציה בין גברים ונשים. ההורמון אסטרוגן הוצע כהסבר פוטנציאלי, והמחקר הנוכחי בדק את הקשר בין משך תקופת הרבייה לרמות של סמנים ביולוגיים למחלת אלצהיימר שמופיעים בתקופה שלפני הופעת תסמיניה.

הקשר בין הורמוני המין, במיוחד אסטרוגן, לבין סיכון לדמנציה אינו ברור. מחקרים קליניים הראו סיכון גדול יותר לדמנציה אצל נשים שמקבלות טיפול הורמונלי, בעוד שמחקרים קליניים אחרים הראו שטיפול הורמונלי אינו מגביר את הסיכוי לדמנציה, באופן דומה, מחקרי תצפית הניבו מסקנות הפוכות לגבי ההשפעה של טיפול באסטרוגן על הסיכוי של נשים לחלות בדמנציה.

ממצאי המחקר הנוכחי הצביעו על קשר בין תקופת פוריות ארוכה והופעתם של סמנים ביולוגיים של אלצהיימר, חלבוני עמילואיד וטאו מזורחן. בעבר נמצא כי לנשים יש רמות גבוהות יותר של טאו מאשר גברים באזורי מוח רבים, אך המחקר הנוכחי הצביע בפעם הראשונה שתקופת פוריות ארוכה יותר עשויה להיות גורם להופעת גורמי סיכון אלה. מחקרים אחרים הראו שגיל מאוחר של האישה כאשר מתחילה אצלה תקופת המעבר קשור להופעת רמות גבוהות יותר של עמילואיד, רמות נמוכות יותר של מטבוליזם של גלוקוז, ונפח מוח קטן יותר בהדמיות MRI כאשר גיל זה מאוחר יותר.

במחקר הנוכחי ניתחו נתונים של 75 נשים ללא דמנציה שנאספו בין השנים 1968 עד 1994. כל הנשים הגיעו לגיל המעבר בצורה טבעית. המידע על אורך תקופת הרבייה שלהן התקבל מראיונות שנערכו איתן בין השנים 1968 ל-1980. תוצאות בדיקת נוזל המוח והשדרה שלהן התקבלו בדיקורים מותניים שבוצעו על הנשים בין השנים 1992-1994. הגיל החציוני בבדיקה הראשונה לאחר גיל המעבר היה 52, והגיל החציוני בו עברו את הדיקור המותני היה 74. אורך תקופת הרבייה של הנשים הממוצע היה 35.4 שנים. הגיל הממוצע לקבלת הווסת הראשונה היה 14 והגיל הממוצע לתחילת תקופת המעבר היה 49.4.

קבלת ווסת בגיל צעיר יותר היתה קשורה לרמות גבוהות יותר של חלבון טאו מזורחן ולרמות נמוכות של עמילואיד בטא. לא נמצא קשר בין הגיל בעת הופעת תסמיני גיל המעבר לבין קיומם של סמנים ביולוגיים לאלצהיימר. החוקרים ציינו כי יש צורך במדגמים גדולים יותר כדי לאשר את ממצאיהם, ושטרם נערכו מספיק מחקרים שבדקו את ההשפעה של הורמוני המין על הפתולוגיה של מחלת האלצהיימר. תחום נוסף שמושך תשומת לב הוא הקשר בין רמות הטסטוסטרון אצל גברים לסמנים הביולוגיים של אלצהיימר, עם עדויות עדכניות המצביעות על כך שרמות נמוכות יותר של טסטוסטרון עשויות להיות קשורות לרמות גבוהות יותר של חלבון טאו מזורחן.

מסקנת המחקר היא שבשל שינויים במערכת הרבייה שנשים עוברות במהלך חייהן, הן מושפעות מאלצהיימר באופן שונה מאשר גברים, וייתכן שיש לכך השלכות על תוצאות ניסויים קליניים בתרופות למחלה שיש לתת עליהם את הדעת.

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.