הבדיקה החדשה היא שעון אפיגנטי – סוג של הערכה ביוכימית שבוחנת דנ"א כדי להבין עד כמה הגוף מזדקן ביחס לגיל הכרונולוגי שלו – והיא הראשונה מבין הבדיקות המתקדמות הללו שהוכחו כמתפקדות במדויק בסביבה קלינית, הן ברקמה בריאה והן ברקמה לא בריאה. המחקר הובל בשותפות בין אוניברסיטת גלזגו ומכון קרולינסקה בשטוקהולם, והוא פורסם בכתב העת Journal of Internal Medicine כחלק ממחקר על השפעות של מחלת כליות כרונית והטיפולים הקשורים אליה על הזדקנות.
צוות המחקר חקר יותר מ-400 חולים עם מחלת כליות כרונית בשוודיה לצד כ-100 בקרות אוכלוסייה מותאמות, כדי להבין טוב יותר את ההשפעה על המחלה על הזדקנות, כולל במהלך טיפולי דיאליזה ולאחר השתלת כליה. כדי לעשות זאת, החוקרים השתמשו במגוון של בדיקות, כולל סמנים ביולוגיים בדם, בדיקות של העור ושעונים אפיגנטיים. הצוות השתמש בשעונים כדי למדוד את השינוי בגיל הביולוגי של כ-47 חולים שנה לאחר השתלת כליה, או שנה לאחר תחילת טיפול הדיאליזה שלהם, כמו גם כיצד הרקמה הבריאה ב-48 בקרות מזדקנת בהשוואה.
התוצאות הראו כי עבור חולים עם מחלת כליות כרונית, השעון הביולוגי שלהם מתקתק מהר יותר מזה של האדם הממוצע. זה ממשיך להיות המצב גם לאחר טיפול דיאליזה. ואכן, הוכח כי השעון הביולוגי של החולים מאט רק לאחר השתלת כליה.
