ראיון

הדיאטה הצליחה והשלתם קילוגרמים, אבל איך תשמרו מעתה על משקל תקין?

ד"ר דרור דיקר, יו"ר החברה הישראלית לחקר וטיפול בהשמנה, מנפץ מיתוס: אכילה מופחתת ויותר פעילות גופנית לא בהכרח יסייעו לשמירה על ירידה במשקל. אז מה בכל זאת?

משקל, השמנה. אילוסטרציה
משקל, השמנה. אילוסטרציה

סקר נרחב שנערך ב-11 מדינות על מנת להבנת את התפיסות, הגישות והמכשולים בטיפול בהשמנה, אישרר את מה שרובנו יודעים: קשר לשמור לאורך זמן על משקל שהושג לאחר הפחתה. רק כ-11% מהאנשים החיים עם השמנה, הצליחו, לפי הסקר, לשמר הפחתת משקל של 5% לתקופה של שנה לפחות.

ד"ר דרור דיקר, יו"ר החברה הישראלית לחקר וטיפול בהשמנה, מנהל פנימית ד׳ והמרכז הרב תחומי לטיפול בעודף משקל בבית החולים השרון, המרכז הרפואי רבין בפתח תקווה, מסביר למה קשה כל כך לשמור על משקל תקין לאחר דיאטה. לדבריו, אם ננסה לתמצת במילים פשוטות "מהי השמנה?", הרי שמדובר באגירת הקלוריות העודפות בגוף ברקמת השומן, או השריר. המטען הגנטי, יחד עם תהליכים ביולוגיים נוספים, מכתיבים באיזה קצב תאגרנה הקלוריות, איך תשמשנה להוצאה האנרגטית היומית ובאיזו רקמה תאגרנה הקלוריות העודפות.

כאשר העודף הקלורי נאגר ברקמת השומן ומביא לרוויה, ניכר שגשוג מהיר ולא תקין של רקמות שומן ברקמות, שבהן אינו אמור להיאגר, כמו: כבד, לבלב, שריר הלב, כליות ואף מוח. השומן מפריע לתפקוד איברים אלה ויחד עם קושי בהעברת דם, נוצרים בהם תהליכים דלקתיים.

בין תוצאות נוכחות התנאים הגרועים האלה בגוף: היווצרות סוכרת, בשל קושי להפריש אינסולין מהלבלב רווי השומן, יחד עם קשיים בפעולה תקינה של האינסולין באיברי מטרה כמו שריר וכבד, עקב היותם רווים בשומן ותהליכים דלקתיים, או היווצרות תחלואת לב וכלי דם, מאחר ששריר הלב המסונן שומן מתפקד באופן מופחת ומביא לאי ספיקה, שעה שכלי הדם מפתחים תהליכיים טרשתיים, בהשפעת שיגשוג השומן ותהליכיים דלקתיים בדופן כלי הדם.

ד"ר דיקר: "סיבה נוספת מדוע קשה לשמר הפחתת משקל, קשורה לאקסיומה מקובלת ולא מדויקת, לפיה: אם נאכל פחות ונעשה יותר פעילות גופנית – נרזה. זו טעות. ברור לאנשי הרפואה כיום, כי אין קו ישיר וקבוע הנמתח בין השמנה לבין גרגרנות ועצלנות, ואלה הם השינויים הפיזיולוגיים שמביאים לשינויים התנהגותיים".

 מנגנון השובע והרעב והאיום ההישרדותי  

"מחקרים רבים מדגימים כי עלייה חוזרת במשקל מתחילה לאחר שישה חודשים עד שנה מתהליך הפחתת המשקל. היא מביאה לאחוז שומן גבוה יותר בגוף מאשר במועד התחלת הפחתת המשקל, ומעורבים בה שני תהליכים פיזיולוגיים עוצמתיים. הראשון קשור במנגנון הרעב: מחקרים בנבדקים שחוו דיאטות דלות קלוריות הדגימו שתי תופעות מקבילות. מצד אחד, עליית רמות הורמון הרעב (הנקרא: גרלין), אפילו שנה לאחר הפסקת הדיאטה, מצד שני, ירידת הורמוני השובע (הנקראים: glp-1 ו-pyy). התוצאה היא פיחות בתחושת השובע וגידול בתחושת הרעב, תופעות המעודדות צריכת מזון מוגברת".

התהליך השני, לדברי ד"ר דיקר, קשור לירידה בהוצאת אנרגיה: "לאחר הפחתת משקל, הגוף מתייעל בשימור האנרגיה, ומפחית את בזבוז האנרגיה היומית בכ-300 קלוריות בממוצע ליום, בתהליך הקרוי 'הסתגלות מטבולית'. מחקרים שונים מלמדים עוד, כי לפעילות גופנית שגרתית יש תרומה מועטה בלבד להפחתת המשקל. ההסבר לכך קשור במנגנונים הישרדותיים, שמגנים על הגוף מפני הפחתת רקמת השומן אשר משמשת כמאגר האנרגיה. ירידה ברמת רקמת השומן מאותתת למנגנוני השליטה במוח כי ישנו איום הישרדותי".

נא להכיר: נקודת האיזון בגוף

אבל למה בכלל יש צורך להגן על משקל גוף עודף? כדי להבין זאת, אומר ד"ר דיקר, יש להכיר את המושג ״נקודת האיזון״. הכוונה היא לנקודת הסף שבה מנגנוני הגוף תופסים את משקל הגוף כתקין. גורמים שונים בחיים המודרניים מעלים נקודת סף זו ובהם:

  • צריכת תכולת מזון לא בריאה, כגון מזון מעובד, עתיר פחמימות פשוטות, נתרן ושומן.
  • בריאות שינה לקויה, המתבטאת בחסך בשעות שינה ובשימוש רב במסכים, שמפחיתים את רמת הורמון המלטונין בגוף המגרה לשינה בריאה.
  • תחושות דחק, המעלות את רמות ההורמון הקרוי קורטיזול, שמפחית את רמת חילוף החומרים (המטבוליזם) בגוף, ומוביל בכך להשמנה.
  • מיעוט בפעילות גופנית, ומשכך הפחתה במתווכים שמשתחררים מהשרירים, מעלים את תחושת השובע ומשפרים את הבריאות המטבולית שלנו כמו למשל בהפחתת רמת הסוכר בדם.
  • שימוש בתרופות שונות, שתופעות הלוואי שלהן גורמות לעלייה במשקל.

לאור כל זאת, ההיצמדות לאקסיומה "הפחתת אכילה והגברת הפעילות הגופנית מבטיחות הורדה במשקל״ – היא טעות. הבעיה היא גם שהיא תורמת ליצירת תדמית שלילית נגד החיים עם השמנה.

מה בכל זאת יסייע לשמר את ההפחתה במשקל?

"לדאבוננו", אומר ד"ר דיקר, "אין עדיין למדע הרפואה כלים די טובים, כדי לנבא מה סוג ההשמנה באדם מסוים באוכלוסיה, ומה הטיפול המדויק ביותר עבורו. עם זאת, ההבנה כי השמנה היא מחלה כרונית ונשנית, שבבסיסה תהליכים פיזיולוגיים לא תקינים, דורשת התייחסות ארוכת טווח, ולעיתים כל משך החיים. שנית, יש להבין כי השמנה איננה מחלה אחת. קיימת שונות רבה בין תהליכי השמנה ובין תגובות לטיפולים שונים הניתנים בעטיה. אנו חיים בעידן של ניסוי וטעייה: נוקטים בגישה רפואית מסוימת ואם אינה מצליחה, מחליפים לגישה אחרת, על סמך מספר עקרונות מנחים:

  • התווית גישה טיפולית, שהמטופל יכול לשמר לשארית חייו – כלומר שיטת ה״זבנג וגמרנו״ אינה יעילה, ומובילה לתנודתיות מסוכנת במשקל.
  • הפחתת סף נקודת האיזון, על ידי טיפול בגורמים המעלים סף זה:

    • בריאות שינה: מאחר ששינה לקויה מובילה להשמנה, והשמנה מעצימה את חומרת ליקויי השינה. חשוב לאמץ הרגלי שינה בריאים, כדי לשבור את מעגל הקסמים הזה.
    • הפחתת הקימה להטלת שתן בלילה, על ידי הימנעות מצריכת משקאות בכלל סמוך לשינה, קל וחומר כאלה שמכילים קפאין.
    • ביצוע פעילות גופנית סדירה ותדירה, שתורמת לשחרור חומרים, המעלים את תחושת השובע.
    • המרת תרופות שגורמות לעלייה במשקל לתרופות שהשפעתן בהקשר זה פחותה. לשם כך, יש להיוועץ עם הרופא המטפל.
    • נסיון מירבי להפחית את תחושות הדחק בחיי היומיום.

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

0:00
0:00