קיים מחסור בידע בנושא טיפול בהסתיידות עור המופיעה בטרשת רב- מערכתית ודרמטומיוזיטיס. מטרת המחקר היתה להעריך את היעילות והסבילות בטיפולים הקיימים להסתיידות עור באמצעות מאמרים שפורסמו בנושא.
במסגרת המחקר נערכה סקירה שיטתית של מחקרים אשר פורסמו ב-Medline, Embase ובספריית Cochrane. עוצמת המידע שנאסף בחקר דורגה לפי Modified Centre Evidence – Based Medicine.
סך הכל 30 מחקרים (288 מטופלים) נכללו. 12 סוגי טיפול וניתוחים זוהו כבעלי פוטנציאל טיפולי בהסתיידות עור.
על בסיס תוצאות ניסוי מבוקר הקצאה אקראית וארבעה מחקרים רטרוספקטיביים, וורפרין במינון נמוך לא צריך לשמש לטיפול בהסתיידות עור (רמת מידע IB).
תוצאות מספר מחקרים מראות על האפשרות שדילטיאזם וביפוספונטים יכולים להיות שימושיים לטיפול (רמת מידע IV).
מבין הטיפולים הביולוגיים, ריטוקסימאב הראתה תוצאות מבטיחות בטיפול בטרשת רב מערכתית ודרמטומיוזיטיס, בעוד שנראה כי מעכבי TNF יכולים להיות יעילים בטיפול ב-juvenile dermatomyositis (רמת מידע IV).
על פי החוקרים, טיפול מקומי עם sodium thiosulfate עשוי להוות חלופה מבטיחה.
מגבלת הסקירה היא שרק מעט מהמחקרים הראו ראיות ברמה גבוהה. החוקרים סיכמו בכך שהסקירה נועדה לבחון את פרופיל היעילות והסבילות של הטיפולים הזמינים בהסתיידות עור, בדגש על רמת ראיות.
מקור:
