מכיוון שהשימוש בקנאביס נהיה יותר נפוץ, חשוב לחקור מה ההשפעה של שימוש בקנאביס על בריאות הציבור בכלל המגזרים באוכלוסייה, כולל על מטופלים הנמצאים תחת ניהול הרדמתי. המחקר התמקד באוכלוסייה של נפגעים אורתופדיים שהתייצגו במלר"ד ועברו בדיקת סמים בשתן אשר נזקקו להתערבות ניתוחית דחופה. החוקרים בחנו את ההבדלים בהשפעת ההרדמה הכללית על מטופלים אשר היו חשופים ל-THC אל מול מקרי ביקורת עם בדיקת שתן שלילית ל-THC.
לקראת המחקר העריכו את כלל המטופלים במיון של UC Irvine, מרכז טראומה ראשוני, בין התאריכים 4 לנובמבר 2017 ועד 7 לינואר 2020. בניתוח תוצאות המחקר כללו רק את המטופלים הבוגרים אשר עברו בדיקת סמים בשתן ועברו ניתוח אורתופדי דחוף בעקבות טראומה, במסגרת זמן של עד 48 שעות מהגעתם למיון. מאפייני הכללה נוספים כללו משך הרדמה של מעל שעה. בסוף נכללו במחקר 221 נבדקים מבוגרים.
כאשר החוקרים תקננו את התוצאות לפי שונות דמוגרפית, נמצא הבדל בין קבוצת המחקר לקבוצת מקרי הביקורת בהשפעת חומרי ההרדמה הכללית על המטופלים. בקבוצה שנמצא בה THC בשתן נצפתה ירידה בצורך לקבל וזופרסוריים במהלך הניתוח, שמרו על לחץ דם עורקי ממוצע ולחץ דיאסטולי ממוצע גבוהים יותר, נזקקו לפחות נוזלים והתייצגו עם מאזן נוזלים נמוך יותר לעומת קבוצת מקרי הביקורת.
חשיפה ממושכת ל-THC ידועה כמורידה את כמות הקולטנים מסוג Cannabinoid 1, וגורמת לירידה בטונוס האנדוקנאבינואידי. ייתכן כי דרך שני מנגנונים אלו, קבוצת המחקר התייצגו עם עמידות יחסית להשפעות המוכרות של חומרי הרדמה כללית על לחץ הדם.
מסקנת החוקרים הייתה כי שימוש קודם בקנאביס, אשר אושר באופן אובייקטיבי על ידי דגימת שתן, מביא לירידה בצורך לתמיכה בלחץ הדם במטופלים תחת הרדמה כללית. הבסיס הפיזיולוגי לממצאים אלו טרם ידוע, אך גורמים אפשריים כוללים ירידה בביטוי הקולטנים מסוג Cannabinoid 1 כלי הדם ו/או ירידה ברמות האנדוקנאבינואידים בעקבות חשיפה קודמת לקנאבינואידים ממקור חיצוני.
