הקיץ בשיאו והוא מביא איתו אתגרים בריאותיים גם בחופשות, בים ובבריכות, בפעילויות גופניות ובעת הטיסות לחו"ל המאפיינות את עונת החגים. ד"ר ניר הלוי, מומחה לרפואת אף אוזן גרון ורופא בא.ר.ם, המרכז הרב תחומי לרפואת א.א.ג, משתף בבעיות הבריאותיות הנפוצות ביותר בתקופה זו באזורי האף, אוזן וגרון ובדרכי הטיפול בהן.
אטימות וכאבים באוזניים
הקיץ, החגים והחופשות מביאים אושר גדול ומעט מנוחה לגוף ולנפש, אך טיסות יכולות להיות אירוע מאתגר לחלקנו, מבחינה אוזנית. עם ההמראה, הנסיקה והתייצבות המטוס בגובה רב וכמובן שגם במשך הטיסה, הלחץ במטוס עולה מסיבות שונות. בשל כך, הלחץ האמביאנטי (זה השורר במטוס ברגע הנתון) עולה וכפועל יוצא מכך, הלחץ באוזן החיצונית עולה ואז נוצר הפרש לחצים בין הלחץ שבאוזן החיצונה לזה שבאוזן התיכונה – חלקה של האוזן הנמצא מאחורי עור התוף או התופית בשפה מקצועית יותר. מצב זה יכול לגרום לתחושת אטימות, אי נוחות ואף כאב בחלק מהמקרים. עם הופעת תחושות אלו, ישנו צורך להשוות לחצים בין האוזן התיכונה לאוזן החיצונית והלחץ האמביאנטי.
כיצד משווים לחצים? כדי להשוות לחצים ולהקל את האטימות והכאב, יש לפתוח את החצוצרה (התעלה המקשרת בין האוזן התיכונה ללוע האפי – נזופרינקס. חלקו של הגרון אשר נמצא מאחורי האף). פעילויות פשוטות שמסייעות בכך: פמפום אוזני, תנועות בליעה חוזרות ופיהוק, גם אם מאולץ.
דרכי טיפול: אף כי התחושות יכולות לגרום לאי נוחות גדולה ואף מדאיגה, חשוב לזכור כי לרוב מדובר בתופעה ותחושה חולפת. יש לפנות לבדיקה וטיפול על ידי רופא אף, אוזן גרון, כאשר התופעות הבאות מופיעות לחוד, כולן יחד וכל שילוב אפשר: כאב מתמשך/ מתגבר (כמובן ובמידה וישנה הפרשה אוזנית ותופעות סיסטמיות כמו חום למשל), ירידה בשמיעה מתמשכת ו/או מחמירה (חד צדדית מחשידה יותר מאשר דו צדדית), טנטון (תחושה ושמיעה של צליל או כל סוג של רעש באוזניים, שאינו נגרם על ידי משהו סביבתי) ו/או סחרחורות ובחילות. הטיפול שייבחר תלוי בתופעות ובגורם הבסיסי אך לרוב, כיוון שמדובר בתופעות חולפות, טיפול תומך (מנוחה ונטילת נוגדי כאבים) יסייע בפתרון מהיר.
דלקת האוזן החיצונית
ללא ספק מלכת מחלות אף אוזן גרון בחודשי הקיץ. מדובר בזיהום מקומי שגורם לדלקת זיהומית של האוזן החיצונית או תעלת האוזן החיצונית. זוהי דלקת שנפוצה בכל ימות השנה, אך עיקר הסיבה שתדירותה עולה בקיץ היא חשיפה מוגברת למים. לחות מוגברת וממושכת בתעלת האוזן מאפשרת תנאי התפתחות נוחים יותר ועל כן התרבות של מזהמים (לרוב חיידקים), הנמצאים באופן טבעי בחלל תעלת האוזן החיצונית.
במקרים מסוימים, ייתכן שמקור הגורם המזהם הוא במים עצמם, בעיקר כאלה שאינם מוכלרים ומטוהרים בצורה מספקת ומים שאינם מי ים.
איך נמנעים? שימוש באטמי אוזניים לא יעזור במניעת התפתחות דלקת אוזן חיצונית. ייבוש עדין של האוזן לאחר שהייה בים או בבריכה (ללא צורך בשימוש בצימרונים) לרוב יספיק כאמצעי למניעת היווצרות התנאים המהווים מקור ליצירת הבעיה (הצטברות לחות וטראומות/ חבלות עור, בזמן ניקוי וייבוש אגרסיביים) המאפשרים לחיידקים (שחלקם חיים בתעלת האוזן באופן רגיל ושגרתי) לשגשג ולגרום לזיהום והתפתחות הדלקת.
דרכי טיפול – לרוב, הטיפול המומלץ הוא מתן טיפות אנטיביוטיות מקומיות למספר ימים והימנעות מהרטבת האוזניים, בזמן הטיפול.
חבלות פנים ושברים בעצמות האף והפנים
למקרי חבלות בעצמות האף והפנים אין עונתיות מסוימת, אך בעונת הקיץ תדירותם יכולה לעלות משמעותית בשל העלייה בעיסוקים ספורטיביים מגוונים ובפעילויות ספורט הכרוכות במגע. פגיעות ספורטיביות קשות עלולות להסתיים בחבלות ושברים בעצמות האף.
דרכי הטיפול – במידה שמדובר בפגיעה הכוללת דימום, ראשית, מומלץ לעצור את הדמם, על ידי הפעלת לחץ מקומי. ניתן להיעזר בקרח שהינו מרכיב מרכזי בטיפול הראשוני, כאמצעי שעוזר בעצירת דמם (על ידי כיווץ כלי הדם) ובהאטה בהתפתחות של בצקת מקומית, גם בזמן הסמוך לפגיעה וגם במניעת התפתחות בצקת משמעותית בהמשך.
במקרה של שבר בעצמות האף, הקו המנחה העיקרי בטיפול הינו האם ישנו שינוי במראה ובמבנה האף. לעתים, קשה לקבוע זאת באבחנה הראשונית בסמיכות לחבלה ויש להמתין מספר ימים עד לירידת הנפיחות המקומית.
כמו כן, גם לאחר ירידת הנפיחות, לעתים עדיין קשה לקבוע האם באמת קיים שינוי במראה ובמבנה האף ובמקרה כזה, התבוננות ובחינת מראה האף בהשוואה לתמונות שקדמו לחבלה יכולות מאוד לעזור בקבלת ההחלטה על אופי המשך הטיפול.
ההמתנה לירידת הנפיחות אינה פוגעת בסיכוי לתיקון מוצלח של השבר והזמן המומלץ הוא עד כשבוע ימים במבוגרים וארבעה ימים בילדים. קומפרסים של קרח על איזור החבלה יכולים לעזור במניעת התפתחות בצקת כאמור ולזרז את האפשרות לתיקון מוקדם יותר של השבר האפי, במידה וישנו צורך בכך.
דמם אפי
דמם אפי אמנם אינו תופעה המוגבלת לימי הקיץ בלבד, אך נוטה לקרות בקצוות מזג האוויר, דהיינו בטמפרטורות קרות וחמות, וזאת בשל יובש המפר את שלמותה של רירית האף וחושף את דופן כלי הדם העדינים, עד לכדי רגישות עזה ודמם.
מה עושים? בדומה לטיפול בחבלת אף, בשלב הראשוני לחץ מקומי על האף בשילוב קרח ומציצת קרח תוך כדי לרוב פותרים את הבעיה עם הופעתה ביעילות יחסית וללא צורך בהתערבות רפואית נוספת.
דרכי טיפול – במידה ולחץ מקומי ופעולות שמרניות אינן עוצרות את הדימום, צריבה מקומית (לרוב כימית אך ניתן גם חשמלית) תעצור את הדמם, ללא צורך בפעולות נוספות/ חוזרות ברוב המקרים.
חרקים בתעלת האוזן
עונת הקיץ מביאה עימה לא מעט חרקים מעופפים וזוחלים אל מחוזותינו ולתוך ביתנו. לעתים, אנו נתקלים במקרים בהם חרקים עפים היישר אל תוך תעלת האוזן החיצונית, נכנסים לתוכה ואינם מצליחים לצאת ממנה בכוחות עצמם.
מה עושים? טפטוף של מעט מים ו/או שמן פארפין/זית לתוך תעלת האוזן יטביע את החרק וירגיע את תחושת הזמזום והגרד המציקה. חשוב לציין שלאנשים עם נקב ידוע באוזן ו/או במידה וישנו אף החשד הקטן ביותר לכך, מומלץ להשתמש במי חמצן סטריליים.
דרכי טיפול – יש לגשת לבדיקת רופא אף אוזן גרון לבחינה יסודית של האוזן ובמידת הצורך, הרופא יוכל להמית את החרק הטורדני וכמובן, להוציאו בעזרת המכשור המתאים, לרוב תחת שימוש במיקרוסקופ ומכשור לאחיזה בחרק והסרתו מתעלת האוזן.
לעתים רחוקות או נדירות מאוד, אירוע כזה יכול לגרום לפציעה שטחית וקלה בתעלת האוזן החיצונית (ובהמשך לגרום לדלקת אוזן חיצונית קלה) ואז, הטיפול זהה לזה של דלקת אוזן חיצונית – דהיינו מתן טיפות אנטיביוטיות מקומיות. הדבר החשוב ביותר הוא לא להילחץ. עד כמה שהמאורע אינו נעים ברוב המקרים, הוא אינו מסוכן ואינו גורם לנזק בלתי הפיך.
זיהומים באזורי עגילים ופירסינגים
תופעה זו אינה ספציפית לחודשי הקיץ, אך כמו במקרה של דלקת אוזן חיצונית, אזורי גוף שנוקבו לעגילים ופירסינגים יכולים לנטות לזיהומים, בחשיפה למקורות מים שאינם נקיים, זיעה, עקיצות וכו'.
כיצד נמנעים? חתכים בעור וסחוסי הפנים (פירסינג באוזניים ובאף) עלולים להזדהם ויש להקפיד על ביצועם בסביבה נקייה ואף סטרילית ככל הניתן. היגיינה מקומית תכופה עם מים וסבון יכולים לסייע במניעה.
מה התסמינים? כאב, נפיחות, אודם מקומי והפרשה מוגלתית (עכורה) בעלת ריח אופייני ואופנסיבי הינם חלק מהמאפיינים המובהקים לזיהום מקומי (כפי שהינם באתרים אחרים בגוף).
מה הן הסכנות? זיהום של סחוסי האוזן שנגרם מפירסינג הינו חיידקי לרוב ומטופל לרוב באנטיביוטיקה פומית אמפירית (כזו המותאמת לרוב סוגי הזיהומים והמזהמים) ובמידה וישנה הפרשה מוגלתית מהאזור, ניתן גם להתאים טיפול בהתאם לאבחנת התרבית, במידה ונלקחה מהמוגלה.
חשוב לדעת כי זיהום שכזה שאינו מאובחן ומטופל ישירות עם הופעתו, יכול להיות להתפתח ולהחמיר למצב מורכב לטיפול רגיל ואז יהיה חייב להתבצע תחת אשפוז בבית חולים. סיבוך נוסף יכול להיות עיוות של מראה האוזן בשל נקרוזיס (נמק) של הסחוס. מצב זה הנקרא אוזן כרובית/ כרוביתית לעתים קשה לתיקון ודורש התערבות כירורגית.
דרכי טיפול – סוגי ואופי הטיפול תלוי באזור שהזדהם. כאמור, טיפול ראשוני יהיה באנטיביוטיקה פומית (כדורים, ולעתים אף משני סוגים שונים) עם או בלי לקיחת תרבית, כאשר הטיפול מותאם בהתאם לחומרת הזיהום.
הכותב הוא ד"ר ניר הלוי, מומחה לרפואת אף אוזן גרון ורופא במוקד א.ר.ם URGENT בא.ר.ם, המרכז הרב-תחומי לרפואת א.א.ג
