פלסטיק, שנמצא כיום בכל מקום, מכיל ״כימיקלים משבשים אנדוקריניים״ – חומרים המשבשים את המערכת ההורמונלית בגוף, שנקשרו לסיכון מוגבר למחלות כרוניות רבות; חשיפה של הורים לכימיקלים אלה הוכחה כגורמת להפרעות מטבוליות, כולל השמנת יתר וסוכרת, אצל הצאצאים.
רוב המחקרים התמקדו בהשפעת החשיפה של אימהות לכימיקלים בפלסטיק על בריאות הצאצאים. המחקר הנוכחי, שפורסם בכתב העת Environment International, התמקד בהשפעות של חשיפה אבהית לכימיקלים בפלסטיק.
בהנהגתו של צ'אנגצ'נג ג'ואו, פרופסור למדעים ביו-רפואיים בבית הספר לרפואה, החוקרים חקרו את ההשפעה של חשיפה אבהית לחומר מקבוצת הפתלטים, בשם ״דיציקלוהקסיל פתלט״ על הבריאות המטבולית של צאצאי הדור הראשון והדור השני בעכברים. פתלטים הם כימיקלים המשמשים להפיכת פלסטיק לעמיד יותר.
החוקרים מצאו כי חשיפה אבהית לדיציקלוהקסיל פתלט במשך ארבעה שבועות הובילה לתנגודת גבוהה לאינסולין (הורמון שאחראי על ויסות רמות הסוכר בדם) ולפגיעה באיתות האינסולין בצאצאי הדור הראשון. אותו אפקט, אך חלש יותר, נראה בצאצאי הדור השני.
"מצאנו שלחשיפה אבהית לפתלטים המשבשים את המערכת ההורמונלית עשויות להיות השפעות שליליות על הבריאות המטבולית של צאצאיהם כמה דורות קדימה", אמר ג'ואו. "למיטב ידיעתנו, המחקר שלנו הוא הראשון שמדגים זאת".
