הפרעת קשב וריכוז המאופיינת בהיפראקטיביות ואימפולסיביות הינה הפרעה נוירו-התפתחותית אשר פוגעת בתפקוד היומיומי כמו עבודה, לימודים ושמירה על קשרים חברתיים. מדובר בהפרעה שכיחה ביותר ברחבי העולם, ורבים מהסובלים ממנה נזקקים לטיפול רפואי בכדי לשמור על תפקוד תקין. בארצות הברית בלבד כ-3.5 מיליון ילדים בגילאי 3 עד 17 נוטלים תרופות כמו ריטלין ואדרל לטיפול בהפרעת קשב וריכוז.
במשך עשרות שנים, נהוג היה לחשוב שתרופות אלו משפיעות באופן ישיר על אזורים מסוימים במוח אשר אחראיים על יכולות קשב. אולם, מחקר חדש שפורסם בכתב העת Cell מדגים גישה שונה. החוקרים גילו שהתרופות מובילות לשיפור הביצועים של החולים על ידי כך שהן גורמות להם להרגיש ערניים יותר ולהתעניין יותר במה שהם עושים.
המחקר כלל סריקות fMRI מוח של למעלה מ-5,795 ילדים אשר מאפשרות לראות את התפקוד המוחי בזמן אמת. החוקרים השוו את הפעילות המוחית של ילדים שנטלו תרופות להפרעת קשב וריכוז לתפקוד המוחי של אלה שלא נטלו טיפול תרופתי. הילדים שקיבלו את הטיפול הראו פעילות רבה יותר באזורי מוח הקשורים לערות. לעומת זאת, הסריקות לא הראו עלייה דומה בפעילותם של אזורים הקשורים לקשב.
"אני רושם הרבה תרופות כנוירולוג ילדים, ותמיד לימדו אותי שהם מקלים על מערכות קשב כדי לתת לאנשים שליטה רבה יותר על מה שהם שמים לב אליו", אמר פרופסור בנג'מין קיי שהוביל את המחקר. "אולם הראינו שזה לא המקרה. במקום זאת, השיפור שאנו רואים בקשב נובע מהשפעה משנית של ילד ערני יותר, מה שעוזר לו להקדיש יותר תשומת לב למשימות שהוא מבצע".
